תרגום סורה هود בالعبرية מالترجمة العبرية
Verse 1
1 אליף.לאם.רא
Verse 2
זה הוא הספר (הקוראן) אשר אותותיו מדויקים ופורשו מאת חכם בקי
Verse 3
2 כדי שלא תעבדו אלא את אללה. אני (הנביא) נשלחתי אליכם כדי להזהיר אתכם ולבשר לכם.
Verse 4
3 ובקשו סליחה וכפרה מריבונכם, ואז שובו אליו. והוא יעניק לכם מנעמים עד מועד שנקבע, ויעניק חסד למי שראוי לו. אך אם תססו, חושש אני לכם מפני העונש של היום הגדול (יום הדין),
Verse 5
4 לבסוף תושבו אל אללה, והוא הכול-יכול.
Verse 6
5 כי הם מתאמצים כדי להסתיר ממנו את עצמם. האם הם אינם יודעים שכשהם מכסים בחוזקה את עצמם בבגדיהם, הוא יודע את אשר יסתירו או יגלו? כי אללה יודע את כול אשר בלבבות.
Verse 7
6 אין כל נפש חיה בארץ אלא שמאת אללה מתפרנסת, והוא יודע את משכנה כשהיא חיה, ויודע את מקום מותה, כי הכול (כתוב ומפורט) בספר ברור
Verse 8
7 והוא אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, כשכס המלכות היה מעל המים, למען יבחן אתכם מי בכם מיטיב לעשות. ואם תאמר, שלאחר המוות תקומו לתחייה, אלה אשר כפרו יאמרו: “אין זה אלא קסם גלוי ״.
Verse 9
8 ואם אנו מאחרים את העונש מהם עד לזמן מסוים, יאמרו: “מה מעכב אותו?” אולם ביום שיבוא עליהם העונש, לא יידחה יותר, ומה שזלזלו בו יקיף אותם.
Verse 10
9 אם נעניק לבן אנוש מרחמינו, ואז נסיר זאת מעליו, הוא מתייאש וכפוי-טובה,
Verse 11
10 אך אם נעניק לו מחסדינו לאחר מצוקה שפגעה בו, הוא אומר: “חלפו הרעות מעליי”, ויהיה שחצן ומתגאה בעצמו.
Verse 12
11 מלבד אלה אשר התאזרו בסבלנות ועשו את הטוב, להם שמורה סליחה וגמול גדול.
Verse 13
12 אולי אתה חושב שיחדל חלק ממה שהושרה אליך (כדי להקל עליהם), וצר לך על כך שיאמרו: “למה לא הורד לו אוצר ולא בא עמו מלאך?”, (אך) אתה רק מזהיר, ואללה אחראי לכל דבר.
Verse 14
13 ואולי יגידו: “הוא בדה אותו(הקוראן)”, אמור: “הביאו עשר סורות בדויות כמוהו, והזמינו לעזרתכם את כל אשר תוכלו מלבד אללה, אם אתם אכן צודקים”.
Verse 15
14 ואז אם לא ישיבו לכם, דעו, כי הוא (הקוראן) הורד בידיעת אללה, וכי אין אלוה מלבדו,(אחרי כל זה), האם לא תהיו מוסלמים (מתמסרים)?
Verse 16
15 מי אשר שואף לחיי העולם הזה וקישוטיו, עמול להם לפי מעשיהם בעולם הזה ולא יקופחו,
16 אלה הם אשר דבר לא יהיה להם בעולם הבא מלבד אש הגיהינום, וכל מה שעשו בעולם הזה ייפסל, ולא יהיה ערך למה שעשו.
Verse 18
17 האם אפשר להשוות אותם למי שיש בידו הוכחה ברורה מאת ריבונו(הקוראן), ולצדו עומד עד, ולפניו ספרו של משה כמדריך ורחמים לאנשים אשר האמינו בזה? אך לאלה אשר כפרו בזה מובטחת האש. על כן אל יהיה לך ספק בו, כי הוא הצדק מעם ריבונך, ואולם רוב האנשים לא האמינו.
Verse 19
18 ומי מקפח יותר מזה הבודה על אללה שקר? אלה יועמדו ביום הדין בפני ריבונם, והעדים יכריזו: “הנה הם אלה אשר המציאו שקר על ריבונם. אכן, קללת אללה על המקפחים”,
Verse 20
19 אלה אשר מנעו אנשים מללכת בשביל של אללה, ורצו שהשביל יהיה עקום, והם אשר כפרו בעולם הבא
Verse 21
20 כל אלה לא יוכלו להימלט ממנו (אללה) בארץ, ואין להם אדונים מלבד אללה, העונש שלהם יוכפל. הם לא יכלו לשמוע(את הקוראן) ולא יכלו לראות (אותות אללה),
Verse 22
21 הם אלה אשר הפסידו את עצמם, ואבד להם זה אשר בדו,
Verse 23
22 אין ספק שבעולם הבא יהיו הם המפסידים ביותר.
Verse 24
23 אלה אשר האמינו והעושים את הטובות והנכנעים בפני ריבונם, אלה הם שוכני גן העדן, ולנצח יהיו בו. 24 משלם של שני הצדדים (הכופרים והמאמינים), כמו עיוור וחירש (מצד אחד), ושומע (מצד אחר). האם הם שווים זה לזה? הלא תבינו?
Verse 25
25 וכבר שלחנו את נוח אל בני עמו (הוא אמר להם): “אני מזהיר אתכם בלשון ברורה,
Verse 26
26 אל תעבדו אלא את אללה, (ואם לא) אני מפחד שתקבלו עונש כואב ״.
Verse 27
27 אמרו אלה אשר כפרו מבין מנהיגי בני עמו: “אנו רואים שאתה בן אדם כמונו, ואנו רואים כי הלכו בעקבותיך רק העלובים בינינו וחסרי הדעת, ואיננו רואים בכם שום יתרון עלינו ואנו חושבים שאתם משקרים.
Verse 28
28 (נוח אמר), “הוי, בני עמי! מה תאמרו אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, והעניק לי רחמים מאתו שנסתרו מכם, האם חושבים אתם שנכפה אותה עליכם ואתם בה מואסים?
Verse 29
29 ”הוי, בני עמי! איני דורש מכם הון בעד שליחותי, כי שכרי מאללה, לכן לא אגרש מלפני את אלה שהאמינו שהם עומדים לפגוש את ריבונם. אני רואה שאתם אנשים בורים.
Verse 30
30 והוי, בני עמי! מי יעזור לי בפני אללה אם אני אגרש אותם מלפני? האם לא תזכרו?
Verse 31
31 ואין אני אומר לכם כי בידי אוצרות אללה, ואינני יודע את הנסתר, ואין אני אומר כי מלאך אני, ואיני אומר על אלה שתבוזו להם כי אללה לא יעניק להם כל טובה. אללה יודע מה שבנפשותיהם. (ואם זאת אעשה), אני אז אהיה מן המקפחים.
Verse 32
32 הם אמרו לו: ״ הוי, נוח! התנצחת עמנו והרבית להתנצח, הבא עלינו(את העונש) את שאיימת בו אם אתה צודק”.
Verse 33
33 אמר: “אללה יביא אותו עליכם אם ירצה, ואין אתם יכולים לברוח מרצונו,
Verse 34
34 ולא תועיל לכם עצתי, אם אללה יחליט לאפשר לכם לתעות בדרך, הוא ריבונכם ואליו (כולם) חוזרים”.
Verse 35
35 או שמא אומרים: “הוא בדה אותו”, אמור: “אם בדיתי אותו, הרי רק עלי האחריות לחטאי, אך אני חף מחטאיכם”.
Verse 36
36 והושרה לנוח: “מלבד אלה שכבר האמינו, לא יאמין עוד אף אחד מבני עמך, לכן אל תצטער על מעשיהם.
Verse 37
37 אז בנה את האונייה בהשגחתנו והשראתנו, ואל תבקש ממני לסלוח לאלה אשר קיפחו, כי הם אכן מוטבעים”
Verse 38
38 וכאשר היה נוח בונה את האונייה, וכשמנהיגים מבני עמו עברו על- פניו הם זלזלו בו, הוא אמר: “כשם שאתם מזלזלים בנו, גם אנו מזלזלים בכם כפי שאתם מזלזלים (בנו),
Verse 39
39 ואתם עומדים לדעת על מי יבוא העונש המשפיל, ועל מי יחול העונש הנצחי”.
Verse 40
40 וכאשר באה פקודתנו ומים התחילו להגיח מהתנור, אמרנו(לנוח: “קח אתך אל האונייה זוג מכל מין יחד עם בני ביתך, פרס לאלה שכבר נחרץ גורלם- ואת כל המאמינים”. אך רק מעטים אלה אשר האמינו אתו.
Verse 41
41 (נוח): “עלו אל האונייה, בשם אללה היא תפליג ותעגון, כי ריבוני אכן הוא הסולח והרחום”.
Verse 42
42 ובהיות האונייה מהלכת בין גלים גבוהים כהרים, קרא נוח אל אחד מבניו, שלא הצטרף אליהם: “הוי בני! הצטרף אלינו ואל תהיה עם הכופרים”.
Verse 43
43 אמר (הבן): “אני אמצא מחסה בהר שיגן עליי מפני המים”. אמר (נוח): “אין מגן היום מן הפסיקה של אללה, אלא רק למי שאללה ירחם עליו”, ואז הפרידו ביניהם הגלים, והיה (בנו) בין הטובעים.
Verse 44
44 ואז נאמר: “אדמה! ספגי את המים שלך! שמיים! הפסיקו את הגשם!”, אז פחתו המים והעניין נגמר, (והאונניה) עגנה על הר אל-ג'ודי, ואז נאמר: “אבדו הכופרים!”
Verse 45
45 וקרא נוח אל ריבונו, ואמר: “ריבוני! בני הוא מבני משפחתי, והבטחתך (להציל אותי ובני משפחתי) צדק היא ואתה הטוב בין השופטים”
Verse 46
46 אמר (אללה), “הוי נוח, אין הוא מבני משפחתך, כי זה מעשה שאינו טוב. לכן, אל תשאל אותי מה שאין לך ידיעה עליו, אני מזהיר אותך שלא להיות בין הנבערים”.
Verse 47
47 אמר (נוח): “ריבוני! אני מבקש מחסה אצלך מפני שאשאל אותך על אשר לא אדע, ואם לא תסלח לי ותרחם עלי אהיה גם אני מן המפסידים”
Verse 48
48 אז נאמר: “הוי, נוח! לך לשלום! ברכותינו יהיו עליך ועל האומות אשר אתך. אך, לאומות (אחרות) ניתן הנאה רק לזמן מה, ולאחר מכן ננחית עליהן עונש כואב”.
Verse 49
49 אלה סיפורי העבר הנסתר, אשר לא ידעתם עליו אתה ובני עמך לפני זה, לכן התאזר בסבלנות, כי העתיד שייך ליראי אללה.
Verse 50
50 ואל בני עאד שלחנו את (הנביא) הוד אחיהם, והוא אמר להם: ״ הוי, בני עמי! עבדו את אללה, כי אין לכם אלוה מלבדו, וכי בכפירה שלכם אתם רק משקרים!
Verse 51
51 והוי, בני עמי! אין אני דורש מכם גמול (על המסר שאני מעביר לכם), אכן שכרי נמצא אצל מי שברא אותי, הלא תשכילו להביו?
Verse 52
52 והוי, בני עמי! בקשו סליחה מריבונכם והתחרטו בפניו בכנות, ואז יוריד לכם מן השמים גשמי ברכה ויוסיף לכם כוח על כוחכם, ואל תתרחקו ותהיו כופרים מכחשים!”.
Verse 53
53 אמרו: “הוי הוד! לא הבאת לנו כל הוכחה ברורה, לכן, איננו נוטשים את (עבודת) אלילינו כפי שאתה רוצה, ואיננו מאמינים לך!
Verse 54
54 אנחנו רק יכולים להגיד שייתכן שאחד מאלילינו גרם לך להשתגע”. הוד אמר: “אללה הוא העד שלי, והיו עדים גם אתם שאני מתנער מאשר אתם משתפים,
Verse 55
55 מלבדו. לכן, התנכלו לי כרצונכם, ואל תתנו לי שהות.
Verse 56
56 אני סומך על אללה, ריבוני וריבונכם, שאין ברוא אחד בעולם אשר בו הוא אינו שולט. ריבוני מוביל אל הדרך הישר.
Verse 57
57 ואם תתרחקו - אני כבר מסרתי לכם את אשר נשלחתי להביא אליכם, ריבוני יחליף אתכם באנשים אחרים מבלי שתוכלו להפריע לו בכלום. אכן, ריבוני שומר על כל דבר.
Verse 58
58 וכאשר באה פסיקתנו(להעניש אותם), חילצנו ברחמינו את (הנביא) הוד ואת כל אלה אשר האמינו עמו וחילצנו אותם מן העונש הכבד.
Verse 59
59 והנה, (בני שבט) עאד כפרו באותות ריבונם ולא צייתו לשליחיו, וצייתו לצו כל עריץ וקשה עורף,
Verse 60
60 לכן, רדפה אותם קללה בעולם הזה, וביום תחיית-המתים (מחכה להם עונש כבד), אכן (בני שבט) עאד כפרו בריבונם. אין יותר רחוקים מעאד, השבט של הוד
Verse 61
61 ואל(בני עם) ת'מוד (שלחנו) את אחיהם צאלח. והוא אמר: ״ הוי בני עמי! עבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו, הוא ברא אתכם מן האדמה, ונתן לכם לחיות בה. לכן בקשו את סליחתו ושובו אליו, כי ריבוני קרוב ועונה (למתפללים אליו)”.
Verse 62
62 אמרו, “הוי, סאלח! כבר היית בקרבנו איש חכם ויציב לפני זה, האם אתה אוסר עלינו לעבוד את אשר עבדו אבותינו? יש לנו ספק גדול באשר אתה קורא לנו להאמין בו”
Verse 63
63 אמר: " הוי, בני עמי! הגידו לי: אם יש בידי הוכחה ברורה מריבוני, והוא העניק לי רחמים ממנו, מי יעזור לי נגד אללה אם לא אעשה כמצוותו? אתם רק תוסיפו לאבדון שלי.
Verse 64
64 והוי, בני עמי! הנה נאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות כרצונה באדמת אללה, ואל תפגעו בה לרעה, אחרת יפגע בכם עונש (כבד) וקרוב!”
Verse 65
65 אך, הם שחטו אותה. ואז אמר: “תיהנו מהחיים שלכם רק לעוד שלושה ימים, אני מבטיח לכם שההזהרה הזאת לא הייתה לשווא”.
Verse 66
66 וכאשר באה פסיקתנו (להעניש אותם), חילצנו את צאלח ואת כל אלה שהאמינו עמו מהשפלת אותו היום. וריבונך הוא החזק והעזוז.
Verse 67
67 והצווחה נחתה על אלה אשר קיפחו, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם,
Verse 68
68 כאילו מעולם לא היו בחיים. בני ת'מוד כפרו בריבונם! ולכן, אבדו בני שבט ת'מוד
Verse 69
69 שליחינו (המלאכים) באו לאברהם עם הבשורות. הם בירכו אותו לשלום, והוא בירך אותם לשלום, ואז הוא מיהר להביא להם עגל שמן צלוי,
Verse 70
70 וכאשר ראה שידיהם לא נוגעות בו (באוכל), הופתע מהם והחל לפחד מהם. אבל, הם אמרו לו: “אל תפחד! אנו(מלאכים) נשלחנו אל העם של (הנביא) לוט”
Verse 71
71 אך, אשתו שהייתה עומדת בקרבתם (ושמעה את מה שהם אומרים), צחקה כאשר הם בישרו לה על הולדת יצחק (מפני שהיא הייתה עקרה), ואחרי יצחק את יעקוב
Verse 72
72 היא אמרה: “אוי לי! כיצד אלד אם גם אני וגם בעלי באים בימים? בצדק זה דבר מוזר!
Verse 73
73 הם אמרו (המלאכים): “האם יש משהו בלתי אפשרי עבור אללה? רחמי אללה וברכותיו עליכם בני הבית, כי הוא (אללה) מהולל ורב-תפארת”.
Verse 74
74 וכאשר נרגע אברהם וניתנה לו הבשורה, הוא המשיך להתנצח עמנו אודות בני עמו של לוט.
Verse 75
ﭼﭽﭾﭿﮀ
ﮁ
75 כי אברהם היה סבלן, ומרבה להתפלל אל אללה, ותמיד פונה לאללה.
Verse 76
76 הוי, אברהם! עזוב את זה! הנה כבר הגיעה החלטת ריבונך, והעונש מגיע אליהם, ואין לעצור אותו.
Verse 77
77 בבואם של שליחינו(המלאכים) אל (הנביא) לוט, בואם היה קשה בעיניו, והיה עליו למעמסה, ואמר: “זה הוא יום קשה”.
Verse 78
78 האנשים מבני עמו באו אליו במהירות, והם היו עושים את הרע, אמר להם: ״ הוי בני עמי! הנה בנותיי! הן טהורות יותר עבורכם. יראו את אללה ואל תמיסו עליי קלון ב(התקפת) אורחיי, האין בכם איש שהולך בדרך הישר?”
Verse 79
79 אמרו: “אתה כבר יודע כי אין לנו רצון על בנותיך, ואתה יודע מה רצוננו”.
Verse 80
80 לוט אמר: ״ אם רק היה לי הכוח לעצור אתכם או אם יכולתי להיעזר בבעל כוח חזק!”
Verse 81
81 אמרו: “הוי, לוט! אנו שליחי ריבונך, אינם יכולים להגיע אליך! הוצא את בני ביתך בלילה הזה, ואל יביס אחד מכם לאחור, פרס לאשתך, אשר יקרה לה מה שיקרה לאחרים. המועד שלהם הוא בבוקר, האין הבוקר קרוב?”.
Verse 82
82 וכאשר ניתן צוונו נגדם, הפכנו את (העיר הזאת) על פיה: מה שעליה אל תחתיה, והורדנו עליה צרורות של אבנים מעופרת,
Verse 83
83 אשר מסומנות לפי (הוראות) ריבונך. אכן, עונשם של המקפחים לא היה רחוק (מהם)!
Verse 84
84 ואל בני מדין שלחנו את (הנביא) שועיב אחיהם. אמר ״הוי, בני עמי! עיבדו את אללה, כי אין לכם אלוה אחר מלבדו, ואל תרמו במידה ובמשקל, אני רואה כי המצב שלכם הוא טוב , אך אני מפחד כי יבוא עליכם העונש המקיף.
Verse 85
85 הוי, בני עמי! היו אמינים במידות ובמשקלים ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, ואל תפיצו שחיתות בארץ.
Verse 86
86 מה שאללה התיר לכם (מהרווח שמגיע לכם) זה מה שהכי טוב עבורכם, אם אתם אכן מאמינים אמתיים. אך אינני אחראי למה שתעשו.
Verse 87
87 אמרו: ״ הוי, שועיב! האם תפילתך מצווה עליך לדרוש מאתנו שנעזוב את אשר עבדו אבותינו, וכי נפסיק לעשות ברכושנו כרצוננו? (והוסיפו בזלזול), האם אתה היחיד בינינו אשר הוא סבלן והולך בדרך הישר?”
Verse 88
88 אמר (שועיב): “הוי, בני עמי! מה תגידו: אם יש לי הוכחה ברורה מריבוני, וגם העניק לי פרנסה טובה מאתו. אינני מבקש להרשות לעצמי את אשר אני מונע מכם לעשות, אלא לתקן במידת האפשר. ולא אצליח אלא רק ב(סיוע) אללה שעליו אני סומך ואליו אני פונה (לעזרה)
Verse 89
89 והוי, בני עמי! אל תתנו להתנגדות שלכם אליי להביא עליכם אסון כאסון שנפל על בני עמו של (הנביא) נוח, או על בני עמו של (הנביא) הוד, או על בני עמו של (הנביא) צאלח, ונוסף לכל זה אנשי (הנביא) לוט אינם רחוקים מכם.
Verse 90
90 בקשו סליחה מריבונכם, ופנו אליו בחרטה, כי ריבוני רחום וחומל.
Verse 91
91 אמרו: “הוי, שועיב! אין אנו מבינים הרבה ממה שאתה אומר. ואנו רואים שאין לך שום כוח עלינו, ולולא בני משפחתך היינו רוגמים אותך באבנים, ואין לך ערך וכבוד בעינינו.”
Verse 92
92 אמר (שועיב): ״ הוי, בני עמי האם בני משפחתי מוערכים בעיניכם יותר מאללה, עד כדי כך שפניתם עורף למה שהוא ציווה אתכם? ריבוני בקי בכל אשר אתם עושים”.
Verse 93
93 "הוי, בני עמי! המשיכו לעשות מה שאתם עושים, וגם אני אעשה כרצוני, אך סופכם שתדעו על מי יבוא עונש משפיל ומי הוא הכוזב. חכו וראו מה יקרה לכם, וגם אני מחכה אתכם".
Verse 94
94 וכאשר נחת עליהם העונש, חילצנו את (הנביא) שועיב ואת אלה אשר האמינו אתו, ברחמנות מאתנו. אך אלה אשר קיפחו, נחתה עליהם הצווחה, ואז נהיו לגופות של מתים אשר מוטלים בבתיהם.
Verse 95
95 (והושמדו) כמו שמעולם לא חיו בבתיהם. האבדון לאנשי עם מדין כפי שאבדו בני העם ת'מוד.
Verse 96
ﯰﯱﯲﯳﯴﯵ
ﯶ
96 וכבר שלחנו את משה עם אותותינו ועם הוכחה ברורה,
Verse 97
97 אל פרעה ואנשי שלטונו. אך האנשים הלכו אחרי פקודתו של פרעה, ואין דרכו של פרעה ישרה.
Verse 98
98 (ולכן פרעה) יצעד בראש בני עמו ביום תחיית-המתים ויובילם אל אש הגיהינום. כמה רע המקום אשר אליו הם ייכנסו,
Verse 99
99 וקללה רדפה אותם בעולם הזה, וקללה תרדוף אותם גם ביום תחיית-המתים. כמה נורא מה שהם יקבלו בנוסף למה שקיבלו בעולם הזה.
Verse 100
100 זה אשר סיפרנו על מה שקרה לכמה (אנשי) ערים בעבר, חלק מהם עדיין קיימים וחלק מהם הוכחדו.
Verse 101
101 אך לא אנחנו קיפחנו אותם, אלא הם קיפחו את עצמם. האלילים שאליהם התפללו לא עזרו להם כלל כאשר בוצע הצו של ריבונך. להפך, הם הוסיפו להם עונש על עונשם.
Verse 102
102 כזה הוא העונש של ריבונך כאשר הוא מעניש את אנשי הערים בכפירתם, ועונשו כואב וחזק.
Verse 103
103 בזה יש אות לאלה שפוחדים מעונש העולם הבא, ביום שיקובצו כל האנשים לדין, וביום הזה כולם יהיו נוכחים.
Verse 104
ﮭﮮﮯﮰﮱ
ﯓ
104 ואיננו מאחרים אותו (את יום הדין) רק עד למועד שנקבע.
Verse 105
105 כאשר (יום הדין) יבוא, לא יוכל אדם לדבר בלי לקבל רשות (מאללה), וביניהם יהיו האומללים והמאושרים.
Verse 106
106 אולם, האומללים, הם אלה שיהיו באש הגיהינום, בה ינשפו ויזעקו.
Verse 107
107 לנצח הם יהיו שם, כל עוד יתקיימו השמים והארץ, אלא אם ירצה ריבונך אחרת. כי ריבונך עושה כרצונו.
Verse 108
108 אך, המאושרים הם אלה שיהיו בגן העדן, ולנצח יהיו בו, כל עוד השמים והארץ קיימים, אלא אם ירצה ריבונך אחרת, תהיה זו מתנה שאינה מתכלה.
Verse 109
109 שלא יהיה לך ספק בנוגע למה שאלה עובדים. הם אינם עובדים אלא את מה שעבדו אבותיהם לפניהם. אנחנו בוודאות ניתן להם את כל המגיע להם ואיננו מחסירים.
Verse 110
110 כבר נתנו למשה את הספר, אך היו בין האנשים חילוקי דעות לגביו, ולולא החלטה קודמת מריבונך, היה שופט ביניהם (בעולם הזה), ואכן, הם בספק ברור.
Verse 111
111 ואכן, לכולם ייתן ריבונך את שכרם, כי הוא אשר בקי במה שהם עושים.
Verse 112
112 על כן, היה ישר באשר צווית, עם אלה אשר ביקשו סליחה אתך, ואל תתנשאו, כי אללה רואה את כל אשר תעשו.
Verse 113
113 ואל תבטחו באלה אשר קיפחו, כדי שלא תפגע בכם האש. אז אין לכם אדון (גואל) מלבד אללה, ולא תינצלו.
Verse 114
114 וקיים את התפילה בקצות היום, וחלק מהלילה, כי המעשים הטובים מכפרים על המעשים הרעים. וזו הזכרה לאלה אשר רוצים להיזכר.
Verse 115
115 והתאזר בסבלנות, כי שכרם של עושי הטוב לא ילך לאיבוד אצל אללה.
Verse 116
116 ולא היו בקרב הדורות שקדמו לכם אנשים שהתנגדו למעשים רעים אשר היו בארץ, אלא מעטים מאלה אשר חילצנו מהם, והמשיכו אלה אשר קיפחו במה שהיו מתענגים בו, ולכן, היו פושעים.
Verse 117
117 ולא היה ריבונך מבחיר את הערים בכל חטא, אילו התושבים היו מתקנים את מעשיהם
Verse 118
118 לו רצה ריבונך, היה עושה את כל האנשים אומה אחת, אך הם ימשיכו להיות שונים,
Verse 119
119 מלבד חלק אשר עליהם הוא ריחם לשם כך ריבונך יצר אותם. על כן פסק ריבונך: “למלא את הגיהינום מן השדים והאנשים יחד״.
Verse 120
120 אנחנו חושפים לפניך הכול על קורות שליחינו אשר קדמו לך כדי לחזק את לבך. ובזאת (בסורה זו) בא אליך הצדק והאזהרה והזכרה למאמינים.
Verse 121
121 ואמור לאלה אשר לא האמינו: “עשו כל מה שאתם רוצים, ואנו נעשה כל מה שאנו רוצים,
Verse 122
ﮌﮍﮎ
ﮏ
122 וחכו, גם אנו מחכים”.
Verse 123
123,לאללה שייכים כל נסתרות השמים והארץ, ואליו יושב כלדבר. לכן, עבוד אותו והיסמך עליו, כי ריבונכם אינו מתעלם ממה שאתם עושים.
تقدم القراءة