سورة آل عمران

الترجمة العبرية

תרגום סורה آل عمران בالعبرية מالترجمة العبرية

الترجمة العبرية

Verse 1
1 אלף.לאם.מים.
3 (אללה) הוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר (הקוראן) באמת בצדק, מאשר את אשר בידיו. והוריד את התורה (למשה) ואת הבשורה (לישוע),
7 הוא שהוריד אליך(הנביא מוחמד) את הספר(הקוראן). יש בו אותות בהירים, והם בסיס הספר, ואחרים דומים, אלה אשר סטייה בלבבם בוחרים את האותות המשתמעים לכמה פנים כדי לעורר ספקות, וכדי לפרשו כרצונם, ואולם רק אללה יודע את פשרו. אלה אשר מבוססים בידע אומרים “אנו מאמינים בו, הכל מעם ריבוננו”. רק בעלי התבונה יזכרו.
12 אמור לאלה אשר כפרו! עוד תנחלו תבוסה ותקובצו אל גיהינום. כה רע הוא משכנכם הסופי!
15 אמור! האודיע לכם מה עדיף לכם יותר מכל זה! לאלה היראים יש אצל ריבונם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם ולעולם יחיו בהם, וזוגות מטוהרות, יקבלו שביעות רצונו של אללה. ואללה מיטיב להבחין בעבדיו.
16 אלה אשר אומרים: “ריבוננו! הן אנו האמנו, על כן סלח לנו על חטאינו, והגן עלינו מעונש האש”,
17 (אלה הם:) בעלי הסבלנות, אנשי הצדק, הכנועים, הנותנים צדקה והמבקשים סליחה לקראת סוף הלילה.
20 ואם יתנצחו אתך (מוחמד), אמור: ״ התמסרתי באמונתי לאללה, אני וחסידיי “. ואמור לאלה אשר קיבלו את הספר ולאלה אשר לא קיבלו אותו, “האם התמסרתם באמונתכם לאללה?” ואם הם התמסרו, זה סימן שהודרכו. ואם יתרחקו(יכפרו), (אין אתה אחראי להם), כי חובתך רק להודיע להם. ואללה משגיח על עבדיו.
23 הלא ראית את אלה אשר ידעו חלק מן הספר (התורה)? כאשר הם מוזמנים לבוא אל ספר אללה (הקוראן) למען ישפוט ביניהם, אז חבורה מהם תתרחק (תכפור) והם מסרבים.
32 אמור!: “צייתו לאללה ולשליח (מוחמד), ואם יתרחקו (יכפרו), הרי אללה אינו אוהב את הכופרים.
33 אללה בחר את אדם, ואת נוח, ואת משפחתו של אברהם, ואת משפחתו של עימראן (עמרם) מכל העולמים.
37 ריבונה קיבל את הבת ברצון וחסד, וגידל אותה בשפע ובטוב, והפקיד את זכריה (דודה, הנביא) לשמור עליה ולהיות אחראי לה. בכל פעם שביקר אותה זכריה במקום עבודתה את אללה, מצא מזון לידה. אמר: “הוי, מרים מניין לך זה? אמרה: זה מאללה. אללה מפרנס את מי שרוצה בלי חשבון.
39 המלאכים קראו לו בעודו עומד בתפילה בבית התפילה ואמרו לו: “אללה מבשר לך על (בן ושמו) יחיא (יוחנן), אשר יאמת את דברו של אללה, ויהיה אדון ונמנע מהנאות החיים, ונביא מן הישרים”
42 וכאשר המלאכים אמרו: “הוי, מרים! אללה בחר בך וטיהר אותך ובחר בך להיות מעל נשות העולמים,
43 הוי, מרים! התמסרי לריבונך וסגדי וכרעי עם הכורעים”.
44 זהו אחד מן המאורעות הנסתרותם אשר אנו מגלים אותו לך (הנביא מוחמד), כי לא היית עמהם בעת השליכם את עטיהם למען יידעו מי יהיה אומן למרים, ולא היית עמהם כאשר רבו ביניהם.
45 כאשר המלאכים אמרו: “הוי מרים! אללה מבשר לך במילה שהוא נותן לך, שמו: המשיח, ישוע בן מרים, אשר יהיה נכבד בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מהמקורבים.
46 וידבר אל האנשים בהיותו בעריסה ובגיל העמידה, ויהיה מן הישרים.
48 וילמד (אללה) אותו (ישוע) את הספר ואת החוכמה, ואת התורה והבשורה,
49 ושליח אל בני-ישראל: “אני באתי לכם עם אות מריבונכם: אברא לכם כדמות עוף מחימר, ואפיח בו (רוח) והוא יהיה עוף (אמתי),ברשותו של אללה. ואני ארפא את העיוור, ואת המצורע, ואחיה את המתים ברשות אללה. נוסף לכל זה, אני אוכל להודיעכם מה אתם עומדים לאכול ומה אתם אוגרים בבתיכם. בזאת יהיה לכם אות אם מאמינים אתם,
50 ומאשר את מה שבין ידי מהתורה (אשר הורדה על הנביא משה), ואתיר לכם חלק ממה שנאסר עליכם. והבאתי לכם אות מעם ריבונכם, לכן יראו את אללה ושמעו בקולי”.
52 אך, כאשר הרגיש ישוע בכפירה מצדם, אמר: “מי יהיו תומכי בדרך לאללה?” אמרו תלמידיו: “אנו נתמוך בך למען אללה. אנו מאמינים! היה לנו עד, כי מוסלמים (מתמסרים) אנו.
53 ריבוננו! אנו מאמינים במה שהורדת, ודבקים באמונה בשליחות השליח (ישוע), משום כך, רשום אותנו עם העדים (אומת מוחמד).
54 הם (אלה אשר כפרו בישוע) תכננו נגדו, אך אללה תכנן נגדם, ואללה הוא הטוב שבמתכננים.
57 ואלה אשר האמינו וקיימו מעשי חסד, הוא(אללה) יגמול להם את גמולם המלא. אללה אינו אוהב את המקפחים.
58 מה שאנחנו קוראים לך הוא מן האותות (משפטי הקוראן) והזכר החכם.
63 ואם יתרחקו(יכפרו), אז הרי שאללה בקי כמושחתים.
68 אכן, האנשים המתאימים יותר להיות קרובים לאברהם הם ההולכים בדרכו, והנביא הזה (מוחמד), והמאמינים, ואללה הוא אדון (מגונן) המאמינים.
70 הוי, אנשי הספר! מדוע תכפרו (תכחישו) באותות אללה על אף שאתם מעידים לקיומם (מכירים אותם)?
73 ואל תתנו אמון אלא במי שהוא בן דתכם.” אמור (מוחמד): “ההדרכה האמתית היא הדרכת אללה, ואולם אתם (אנשי הספר) אינכם רוצים כי אחרים יקבלו את אשר קיבלתם. או שיתנצחו עמכם בפני ריבונכם. אמור: “החסד הוא בידי אללה המעניק אותו למי שירצה, ואללה חובק הכול יודע הכול”.
75 ומאנשי הספר אנשים אשר אם תפקיד בידיהם קינטאר (מאה רוטל) יחזירהו לך, אך יש ביניהם כאלה, אשר אם תפקיד בידיו דינאר (מטבע זהב) אחד, לא יחזירהו, אלא אם תמשיך לדרוש אותו ולא תרפה ממנו. זאת כי יאמרו, שאין הם אחראים כלפי מי שלא יודעים את הספר. ויגידו על אללה ביודעין.
76 אכן, אללה אוהב מי שמקיים את התחייבויותיו ונוהג ביראת אללה, הן, אללה מחבב את יראיו.
80 ואסור לו לצוות עליכם לקבל את המלאכים ואת הנביאים באדונים. האם יצווה עליכם לכפור לאחר שאתם מוסלמים (מתמסרים לאללה).
81 כאשר כרת אללה ברית עם (כל) הנביאים: ״ כשנתתי לכם מהספר ומהחכמה, כי שבא אליכם שליח(הנביא מחמד) המאשר את אשר אתכם, על מנת להאמין בו ולתמוך בו.אמר (אללה): “המאשרים ומקבלים אתם עליכם את בריתי ?” אמרו: “מאשרים אנו (הנביאים)”. אמר: “העידו, ואף אני אעיד אתכם ״,
82 ואכן, מי שמתרחק (שכופר) לאחר כל זאת, אלה הם המושחתים!
83 האם יבקשו דת אחרת מזו של אללה? ולו השלים (התמסר) כל מי שבשמים והארץ, אם מרצון או שלא מרצון, ואליו יושבו.
86 איך ידריך אללה אנשים אשר כפרו לאחר שהאמינו, ולאחר שהעידו כי השליח (מוחמד) צדק הוא, ולאחר שניתנו להם האותות הבהירים? אללה לא ידריך את האנשים המקפחים,
89 פרט לאלה אשר יתחרטו בכנות לאחר מכן ויעשו מעשים טובים, כי אללה הוא הסלחן הרחום.
95 אמור: “צדק אללה, על כן לכו בעקבות דת אברהם חניף (המתמסר לאללה), ולא היה מהמשתפים (עבודה זרה).
96 הבית (הקדוש) הראשון שהוקם לבני האדם הוא זה אשר בבכה (העיר מכה), מבורך ובו הדרכה לכל העולמים.
97 מצויים בו אותות בהירים, המקום שבו עמד אברהם. כל הנכנס אליו יהיה בטוח. האנשים מצווים בפני אללה לעלות לרגל אל הבית, אכן זה חובה על כל היכול לצאת לדרך. ואולם כל הכופר, הן, אללה אינו זקוק לכל העולמים.
101 וכיצד תכפרו בעוד אותות אללה נקראים בפניכם, ושליחו עודנו בינכם? ומי שיאחז באללה יודרך אל דרך הישר.
103 דבקו בחבל של אללה (הקוראן) כולכם ואל תתפזרו, וזכרו את החסד של אללה עמכם כאשר הייתם אויבים זה לזה והוא קירב בין לבבותיכם, והפכתם בחסדו לאחים, וכאשר הייתם על סף חפירה של אש, והוא חילץ אתכם ממנה. כך יבהיר לכם אללה את אותותיו למען תודרכו,
106 ביום(יום הדין) אשר בו יאירו פנים ויחשכו פנים. ולאלה אשר חשכו פניהם יאמר, “האם כפרתם לאחר שהאמנתם? טעמו את העונש שבו כפרתם”.
110 הייתם האומה הטובה ביותר שהוצאה לאנשים, והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, ומאמינים באללה. ולו האמינו אנשי הספר (במוחמד ובשליחותו), טוב היה להם. יש מאמינים ביניהם, ואולם רובם מושחתים.
112 ההשפלה נכפתה עליהם באשר יימצאו, אלא אם יחזיקו בחבל מאללה ובחבל מהאנשים. ונחת עליהם זעם של אללה, נכפתה עליהם דלות, מפני שהם כפרו באותות של אללה, והרגו את הנביאים בלא צדק ועל כי מרדו ועברו מהמורשה לאסור.
113 אולם לא כולם דומים. בין אנשי הספר ישנה אומה של אנשי יושר הקוראים את אותות (משפטי הקוראן) אללה במשך הלילה והם יסגדו לו
114 מאמינים הם באללה וביום האחרון והמצווים לעשות חסד ומזהירים מעשיית רוע, וממהרים לעשות מעשים טובים, ואלו מהישרים,
118 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו לכם ידידים מקורבים שאינם מקרבכם (כופרים), כי אינם מרפים לגרום לכם צרות ממושכות. הם תמיד מקווים שתסבלו, תמיד הם מביעים בפיהם שנאה כלפיהם, אך זה אשר מעלימים בלבם קשה יותר. כבר הבהרנו לכם את האותות, אילו הייתם מבינים.
119 הנה אתם אוהבים אותם (אנשי-הספר), ואילו הם אינם אוהבים אתכם, ואתם מאמינים בספר כולו (אשר ירד). ובהיפגשם עמכם יאמרו: “גם אנו מאמינים”. אך כשהם בודדים, הם נושכים אצבעותיהם מזעם עליכם, אמור: “מותו ברוגזכם, אללה יודע מה שבלבבות”.
120 כל טובה אשר תבוא עליכם תפריע להם. וכל צרה שתבוא עליכם ישמחו בה. ואם תהיו סבלניים ותיראו מאללה, לא תזיק לכם תחבולתם בכלום. אללה יודע את כל מה שהם עושים.
122 כאשר כמעט נפלה רוחם של שני שבטים מבינכם, אך אללה מגונן עליהם, כי על אללה סומכים המאמינים.
125 אכן! אם תהיו בעלי סבלנות, ותהיה בכם יראה, ולו יתקיפו אתכם התקפת פתע, ישלח ריבונכם לעזרתכם חמשת אלפים מלאכים מסומנים ללחימה.
126 לא עשה אללה זאת אלא כבשורה בשבילכם ולמען יבטח לבכם בו. והניצחון הוא רק מאללה, העזוז והחכם.
129 ולאללה כל אשר בשמים ואשר בארץ, והוא סולח למי שרוצה, ומעניש את מי שרוצה, ואללה הוא הסלחן הרחום.
Verse 131
130 הוי, אלה אשר האמינו! אל תיקחו ריבית כפולה ומכופלת, והיו יראים את אללה למען תצליחו.
Verse 132
131 והישמרו מהאש (של הגיהינום) שהוכנה לכופרים,
135 ואלה אשר עשו חטא, או קיפחו את עצמם, זכרו את אללה וביקשו את סליחתו על חטאיהם. ומי מלבד אללה יסלח על חטאים. ולא יתמידו במעשיהם(הרעים) במודע.
136 כל אלה, גמולם הוא סליחה מריבונם וגני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, שבהם יחיו לעולם. מה טוב הוא גמול העמלים.
137 אומות ודורות רבים חלפו(הושמדו) לפניכם. ולכן קומו וצאו בארץ וראו מה היה עונשם של המתכחשים,
140 ואם נגע בכם פצע (בקרב אוחוד), גם הם (האויבים) נפצעו כמותכם (בקרב בדר). והננו מחליפים (את ימי הניצחון) בין האנשים, למען יבחין אללה במאמינים ויבחר מבינכם עדים קדושים. ואללה אינו אוהב את המקפחים.
142 החשבתם כי תיכנסו לגן העדן מבלי שאללה יבחין מי הם אלה אשר התאמצו למען אללה ומי הם הסבלנים?
144 מוחמד אינו אלא שליח אשר היו שליחים לפניו. האם תפנו עורף (לאסלאם) אם ימות או ייהרג? כל המפנה עורף, לא יזיק לאללה בכלום ואללה יגמול לאלה המודים לו. 145 ולא תמות נפש אלא ברשותו של אללה במועד (כתוב אצל אללה) הנקבע לה, מי שרוצה בתגמול של העולם הזה ניתן לו ממנו, אך מי שרוצה בתגמול של העולם הבא ניתן לו ממנו. ונגמול למכירי טובה.
147 הם לא התלוננו ולא אמרו דבר מלבד “ריבוננו! סלח לנו על חטאינו וחצינו את גבולות המורשה, וקבע את רגלינו ביציבות, ותן לנו ניצחון על האנשים הכופרים.”
148 ואז נתן להם אללה את גמול העולם הזה (הניצחון על אויביהם), והגמול המעולה של העולם הבא (גן עדן), ואללה אוהב את המיטיבים (במעשיהם).
149 הוי אלה אשר האמינו! אם תישמעו לאלה אשר כפרו, יחזירו אתכם אחורה לכפירה, ותהפכו למפסידים,
150 רק אללה הוא אדונכם (המגונן עליכם) והוא הטוב שבמחלצים.
151 נבהיל ונבעית את לבבות אלה אשר כפרו, על מה שייחסו לאללה אשר הוא לא השרה (על נביאו) וללא כל הוכחה מהם. האש (הגיהינום) תהיה משכנם, ומה נורא יהיה משכנם של המקפחים.
152 אללה קיים את הבטחתו לכם כשהבסתם אותם (את אויביכם) ברשותו, עד אשר נכשלתם ונפל הסכסוך בינכם, ולא פעלתם לפי הוראות הנביא, ואולם לאחר שהראה לכם את אשר אהבתם (את השלל), משום שהיו בינכם כאלה שרצו ברכוש העולם הזה והיו כאלה שרצו בגמול בעולם הבא. לכן הוא מנע מכם להביס אותם, וזה כדי לבחון אתכם. ובסוף סלח לכם. כי אללה רב-חסד למאמינים.
153 וכאשר ברחתם אל ההר (הר אוחוד) ולא שמתם לב לאף אחד, על אף שהשליח (מוחמד) קרא לכם מאחור. על כן גמל לכם (אללה) בייסורים תחת ייסורים, למען תשכחו את הניצחון והשלל שאיבדתם ואת הכישלון שפגע בכם. אללה בקי היטב במעשיכם.
154 לאחר הסבל הוריד עליכם ביטחון על-ידי תנומה שכיסתה חלק מכם, ואילו אחרים דאגו לעצמם, וחשבו על אללה מחשבות שלא הייתה בהן אמת, מחשבות של הבערות. הם אמרו: “האם אנחנו אחראים למה שקרה?” אמור להם “העניין כולו נמצא בידי(שליטת) אללה”. הם מסתירים בלבם מה שלא יגלו לך. הם אומרים, “לו רק היה הדבר בידינו, לא היינו נהרגים כאן”. אמור: “לו גם הייתם נמצאים בבתיכם, היו אלה אשר נגזר עליהם למות יוצאים מרצונם למקום הריגתם”. כך אללה רצה להעמידכם בניסיון, ולבחון את אשר בלבכם, כי אללה יודע מה אתם מסתירים בלבכם.
155 אלה מכם אשר יתרחקו (יכפרו) ביום (אוחוד) שנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), פותו על ידי השטן לעשות את אשר עשו בגלל חטאיהם, אך אללה סלח להם, כי אללה הוא הסלחן והסבלן.
156 הוי, אלה אשר האמינו! אל תהיו כמו אלה אשר כפרו האומרים על אחיהם הנוסעים למחייתם בארץ, או משתתפים בקרבות למען אללה, אילו נשארו עמנו לא היו מתים, ולא היו נהרגים. אללה יעשה דברם זה צער בלבבותיהם. אללה הוא אשר יחיה וימית, והוא רואה את מעשיכם.
158 ואם תמותו או תיהרגו (בקרבות למען אללה), אל אללה תקובצו.
159 הודות לרחמי ריבונך התייחסת אליהם בעדינות, כי אילו היית תקיף וקשוח הם היו בורחים ומתפזרים מסביבך. לכן סלח להם ובקש את סליחת אללה עבורם, והמשך להתייעץ עמם, ובהבשלת ההחלטה סמוך על אללה והחלט, כי אללה אוהב את הסומכים עליו
166 ומה שפגע בכם ביום (יום אוחוד) כשנפגשו שני המחנות (המאמינים והלא מאמינים), קרה ברשות אללה, למען יידע מי הם המאמינים (באמת),
167 ולמען יידע מי הם הצבועים, אשר בהיאמר להם: “בואו והילחמו בשביל אללה, או הדפו את המתקיפים”. אמרו: “לו ידענו שתילחמו במישהו היינו מלווים אתכם”. באותו יום היו קרובים לכפירה יותר מאשר לאמונה, משום שהם אומרים בפיהם מה שלא כליכם, אך אללה יודע את אשר יחביאו.
168 אלה אשר לא יצאו למערכה, אמרו לאחיהם (על מי שנפלו במלחמה): “לו נשמעו לנו, לא היו נופלים בקרב”, אמור: “סלקו את המוות מעצמכם, אם אתם צודקים”.
169 אל תחשוב שאלה שנפלו במערכה בשביל אללה מתים הם, כי חיים הם אצל ריבונם, ונהנים מהשפע שהוא מספק להם.
173 וכן לאלה אשר אמרו להם האנשים: “הנה האויבים (אנשי מכה) הכינו לכם כוח רב להילחם בכם, עליכם לפחד מהם”. אמנם, זה רק חיזק את אמונתם, ואמרו, “דיינו באללה שהוא הטוב במגינים”,
174 המאמינים לאחר היציאה לקרב הם חזרו הביתה בשפע הטוב של אללה ובחסדו, ולא פגע בהם כל רע. ונהגו לפי רצון אללה, ואללה בעל החסד האדיר.
175 אמנם זה השטן הוא שמטיל עליכם פחד על-ידי נאמניו, אך אל תפחדו מהם, ויראו רק אותי, אם אתם מאמינים
179 אללה לא ישאיר את המאמינים במצב שבו אתם נמצאים, אלא עד שיברור את הרע מן הטוב. אללה לא יחשוף בפניכם את הנסתר, אבל אללה בוחר לו שליחים כפי שירצה. על כן האמינו באללה ובשליחיו, ואם תאמינו ותהיה בכם יראה יהיה גמולכם אדיר.
182 זה עונש על (החטאים) אשר עוללו ידיכם, ואכן אללה אינו מקפח את העבדים (יצוריו).
183 לאלה אשר אומרים: ״ אללה כרת אתנו ברית כי לא נאמין לשום שליח אם הוא לא יביא לנו קורבן שהאש תאכל אותו”, אמור(מוחמד): “שליחים אשר היו לפניי כבר הביאו לכם אותות בהירים, ואת אשר אמרתם (הקורבן), ומדוע הרגתם אותם אם באמת אתם צודקים?”
184 ואם יתכחשו לדבריך, הנה כבר לפניך הוכחשו דברי שליחים אשר הביאו אותות בהירים והזובור (מגילות שניתנו לשליחים לפני הנביא מוחמד), וספרים קדושים אשר מאירים לכם (את דרך האמונה)”.
186 (הוי, המאמינים!) עוד תתנסו באובדן רכושכם ונפשותיכם, ותשמעו מאלה אשר ניתן להם הספר לפניכם ומעובדי האלילים דיבורים שיפגעו בכם הרבה, אך אם תהיו סבלנים ומאופקים, אז הרי שזה סימן של רצון איתן.
187 אללה כרת ברית עם אלה אשר הוענק להם הספר: עליכם לגלותו ולפרשו לבני-האדם ואל תחביאוהו ואולם הם זרקוה (את הברית) מאחורי גבם עבור תמורה זולה. כה גרועה העסקה שעשו.
191 אלה המזכירים את אללה בעמידה, בישיבה, ובשכיבה על צדם, וחושבים על (התחכום של) בריאת השמים והארץ (ומתפלאים): “ריבוננו! לא יצרת כל זה לבטלה, ישתבח שמך! והגן עלינו מפני עונש האש (בגיהינום)”.
193 ריבוננו! אנו שמענו מישהו(הנביא מוחמד) קורא לבוא אל האמונה, ואומר: “האמינו בריבונכם!” והאמנו. ריבוננו! סלח לנו על חטאינו ומחק לנו את מעשינו הרעים, והמיתנו עם הישרים”.
195 וריבונם נענה להם: “אני לא אבטל את עמלו של אף אחד, זכר או נקבה, משום שכולכם מאותה שושלת (שווים אצלי). אלה אשר היגרו וגורשו מבתיהם, ונפגעו למעני, ונלחמו ונפלו במערכה (למעני) אכפה להם על חטאיהם, ואכניסם אל גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כגמול המגיע לכם מאללה, כי הגמול הטוב ביותר שמור אצל אללה.
196 אל תתעתע בך השליטה של אלה אשר כפרו במקומות שונים בעולם,
197 זוהי הנאה קטנה, ואחריה יהיה משכנם בגיהינום, ומה רע המשכן שם.
200 הוי אלה אשר האמינו! גלו סבלנות, והחזיקו מעמד בסבלנות, ועימדו על המשמר, והיו יראים את אללה למען תצליחו.
تقدم القراءة