תרגום סורה يوسف בالعبرية מالترجمة العبرية
Verse 1
ﮢﮣﮤﮥﮦﮧ
ﮨ
1 אליף.לאם.רא, אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר הברור(הקוראן).
Verse 2
ﮩﮪﮫﮬﮭﮮ
ﮯ
2 אנו הורדנו אותו קוראן ערבי למען תוכלו להבין אותו.
Verse 3
3 אנו נספר לך את הדברים הטובים ביותר על-ידי מה שגילינו לך מהקוראן הזה, אפילו שלפני זה (לפני הקוראן) היית מאלה אשר אינם יודעים.
Verse 4
4 כאשר יוסף אמר לאביו: “הוי, אבא! אני ראיתי (בחלום) אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתי אותם לי סוגדים”
Verse 5
5 אמר: “הוי, בני! אל תספר את אשר חלמת לאחיך כדי שלא יתכננו מזימות עדך. כי השטן הוא אויב גלוי לאנשים.
Verse 6
6 וכך בוחר בך ריבונך ומלמדך לפרש את החלומות שאחרים יראו, וישלים את חסדו עליך ועל משפחת יעקוב, כפי שהשלים את חסדו על אבותיך, אברהם ויצחק לפניך. ואכן ריבונך יודע הכול וחכם מכול.”
Verse 7
7 בסיפור של יוסף ואחיו יש אות (ולקח) לשואלים.
Verse 8
8 וכאשר אמרו: “יוסף ואחיו(בנימין) אהובים על אבינו יותר מאתנו, למרות שאנו הרבים והחזקים. זה ברור שאבינו טועה לחלוטין!
Verse 9
9 (לכן, הבה) נהרוג את יוסף או שנשליך אותו לארץ רחוקה, ואז אהבת אביכם תופנה רק אליכם ונהיה אנשים מצליחים יותר בלעדיו”.
Verse 10
10 אמר אחד מהם: “אל תהרגו את יוסף, והשליכו אותו למעמקי בור, ייתכן שאחת השיירות תמצא אותו, אם בכל זאת רוצים לעשות.
Verse 11
11 אמרת ״הוי, אבינו! מדוע אינך בוטח בנו על (חיי) יוסף? שהרי לסוכתו אנו דואגים.
Verse 12
12 שלח אותו עמנו מחר, הוא ישחק וישמח ואנו נשמור עליו”.
Verse 13
13 אמר (יעקוב): "אני אדאג מאוד אם תיקחו אותו עמכם, ואני מפחד שהזאב יטרוף אותו כשאתם לא תשימו אליו לב”.
Verse 14
14 אמרו: “אם יאכל אותו הזאב בעוד אנו רבים וחזקים, יהיה זה כישלון גדול עבורנו”.
Verse 15
15 וכאשר לקחו אותו, ולאחר שתכננו להשליכו לתוך הבור, אמרנו לו: “עוד תזכיר להם את המעשה הזה בלי שהם ירגישו”.
Verse 16
ﭤﭥﭦﭧ
ﭨ
16 וחזרו אל אביהם בערב בוכים,
Verse 17
17 אמרו: "הוי, אבינו! אנו הלכנו להתחרות בינינו והשארנו את יוסף ליד כלינו, ואז אכל אותו הזאב, אך אתה לא תאמין לנו למרות שאנחנו אומרים את הצדק ״.
Verse 18
18 והביאו את הבגדים של יוסף ועליהם דם מזויף. אמר (יעקוב): “הנפש שלכם הדיחה אתכם לעשות משהו מרושע! אך עליי להיות סבלן, ואללה יעזור לי על אשר תיארתם לי”.
Verse 19
19 והגיעה שיירה, ושלחו אחד מהם לשאוב מים. וכאשר הוא הוריד את הדלי שלו הוא קרא: “איזו בשורה! מצאתי נער בבור!” והם הסתירו אותו בתוך הסחורה שלהם, אך אללה ידע היטב מה הם עושים.
Verse 20
20 ומכרו אותו בעבור סכום זעום, בעבור מטבעות ספורים, וכה מעט הם העריכו אותו.
Verse 21
21 האיש ממצרים אשר קנה אותו אמר לאשתו: “התייחסי אליו בכבוד, כי אולי הוא יועיל לנו או שנאמץ אותו כבננו”. וכך ביססנו את יוסף בארץ, כדי ללמד אותו לפרש אירועים. לאללה יש שלטון על הכול, ואולם רוב האנשים אינם יודעים זאת.
Verse 22
22 וכאשר גדל (יוסף) ונהיה חזק הענקנו לו חכמה ודעת. אכן, כך נגמול למיטיבים
Verse 23
23 זאת (אשת השר הראשי של פרעה) אשר היה בביתה ניסתה לפתות אותו, ונעלה את הדלתות, ואמרה: “בוא אלי”. הוא אמר: “ישמור אותי אללה! אדוניי התייחס אליי בצורה מכובדת, וכי לעולם לא יצליחו המקפחים ״.
Verse 24
24 והיא חשקה בו, ואולי היה חושב להתמסר אליה אלמלא ראה את אות ריבונו. עשינו זאת כדי להרחיק את הרעה ואת התועבה ממנו. כי היה מעבדינו הנאמנים.
Verse 25
25 והוא רץ לקראת הדלת לברוח, אבל היא רצה אחריו לתפוס אותו, ואז היא קרעה את חולצתו מאחור. שניהם מצאו את בעלה מחכה ליד הדלת. אמרה: “מה דינו של מי שרצה לעשות מעשה תועבה עם אשתך, אם לא מאסר או עינוי כואב?”.
Verse 26
26 אמר: “היא ניסתה לפתות אותי”, ועד מבני ביתה העיד: “אם חולצתו קרועה בחלקה הקדמי, הרי היא צודקת והוא מהמשקרים
Verse 27
27 אך אם חולצתו קרועה בחלקה האחורי, הרי היא משקרת והוא מהצודקים”.
Verse 28
28 וכאשר ראה (בעלה) כי חולצתו קרועה מאחור, אמר: ״ זה מהמזימות שלכן, ואכן המזימות שלכן נוראיות.
Verse 29
29 יוסף, אל תשים לב לזה, ואת, בקשי סליחה על חטאייך, מפני שאכן היית מהחוטאים”.
Verse 30
30 ואמרו נשים בעיר: “אשת השר הראשי(של פרעה) חשקה במשרת שלה ורצתה לפתות אותו, אנו רואות שהיא בטעות ותעייה ברורה”
Verse 31
31 וכאשר היא שמעה על דברי הרכילות שלהן, היא הזמינה אותן, והכינה להן מקום ישיבה נוח, ונתנה סכין ביד כל אחת, ואמרה: “צא אליהן”. וכאשר הנשים ראו את יוסף נדהמו מיופי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו: “ישמרנו אללה! אין זה בן־אדם. אין זה אלא מלאך אציל”.
Verse 32
32 אמרה: “הנה הוא זה אשר גיניתן אותי בגללו. אמנם רציתי לפתות אותו, אך הוא כבש את יצרו. ובכן, אם הוא לא יעשה מה שאני דורשת ממנו, הוא בטוח ייכלא ויושפל”.
Verse 33
33 אמר: “ריבוני! המאסר טוב לי ממה שהן מזמינות אותי לעשות, ואם לא תרחיק ממני את מזימותיהן, אכנע ואהיה בין הנבערים!”.
Verse 34
34 ונענה לו ריבונו, והרחיק ממנו את מזימתן, כי הוא השומע והיודע הכול.
Verse 35
35 ואז, למרות שהם ראו את הסימנים (שהוא חף מפשע), הם החליטו לכלוא אותו לזמן־מה.
Verse 36
36 ונכנסו אתו אל בית-הסוהר שני בחורים צעירים. אמר אחד מהם: “אני ראיתי(בחלומי) שאני סוחט ענבים לעשות יין”, והאחר אמר: ״ אני ראיתי (בחלום) שאני נושא לחם על ראשי ועוף אוכל ממנו ״. (שניהם אמרו): " הודע לנו את פירוש החלום, אנו רואים שאתה מהמיטיבים”.
Verse 37
37 אמר: “כל מזון שנקבע מהאל כחלקכם, באפשרותי להסביר לשניכם את מהותו לפני הגיעו אליכם. זה הוא מה שלימדני ריבוני, כי אני נטשתי את הדת של אנשים אשר אינם מאמינים באללה, והם בעולם הבא אכן כופרים
Verse 38
38 והאמנתי בדת אבותיי, אברהם, יצחק, ויעקוב, ואסור היה לנו לשתף עם אללה אף אליל. זה החסד של אללה עלינו ועל כל האנשים, ואולם רוב האנשים לא יכירו טובה.
Verse 39
39 הוי, חבריי! בכלא, האם עבודת אלילים מפוזרים טובה יותר מעבודת אללה, האחד והכול יכול?
Verse 40
40 מה שאתם עובדים מלבדו אינם אלא שמות שאתם ואביכם קראתם להם בלי כל רשות מאללה. השלטון בידי אללה לבדו, והוא ציווה שלא תעבדו זולתו, זו הדת המדויקת, אך רוב האנשים אינם יודעים.
Verse 41
41 הוי חבריי בכלא, אכן, אחד משניכם עתיד להגיש יין לאדונו, והשני ייצלב והציפורים יאכלו מראשו. כבר נחרץ הדבר אשר שאלתם עליו”.
Verse 42
42 אז אמר לאחד שחשב שהוא יינצל: “הזכר אותי בפני אדונך”. אך השטן גרם לו לשכוח להזכיר אותו בפני אדונו, והוא (יוסף) נשאר בבית-הסוהר למשך כמה שנים.
Verse 43
43 ואמר המלך: “(בחלום) ראיתי שבע פרות שמנות, והנה שבע פרות רזות אוכלות אותן, ושבע שיבולים ירוקות ושבע שיבולים יבשות. הוי, אנשים נכבדים! תנו דעתכם על אשר ראיתי, אם אתם יכולים לפרש חלומות”
Verse 44
44 הם אמרו: “אלה חלומות מבלבלים, ואין אנו יודעים לפרש חלומות כאלה”
Verse 45
45. והאחד מהשניים אשר ניצל, נזכר (ביוסף) אחרי זמן מה, ואמר: “אני אודיע לכם את פשרו, תנו לי ללכת (אל יוסף)”.
Verse 46
46 (אמר לו): “הוי, יוסף הצדיק! מה דעתך על שבע פרות שמנות הנאכלות משבע (פרות) רזות, ושבע שבולים ירוקות לצד שבע שיבולים יבשות. אמור לי כדי שאוכל לחזור לאנשים כדי שידעו”.
Verse 47
47 אמר: “שבע שנים אתם זורעים כרגיל, אך את מה שתקצרו תאחסנו, מלבד כמות קטנה אשר ממנה תאכלו.
Verse 48
48 אחריהן יבואו שבע שנים קשות שתאכלנה (שתצרכו במהלכן) את כל מה שחסכתם פרס לכמות קטנה אשר אותה תשמרו,
Verse 49
49 אז תבוא שנה שבה יירד גשם, ובה יהיה שפע בפרי”.
Verse 50
50 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי!”. כאשר בא השליח אל יוסף, אמר יוסף: “חזור אל אדונך ושאל אותו על הנשים אשר חתכו את ידיהן. אכן, ריבוני יודע את מזימותיהן”.
Verse 51
51 אמר: ״ מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף?”, אמרו: “חלילה לנו מאללה! אין אנו יודעות עליו כל רע”. אז אמרה אשת השר הראשי(של פרעה): “עתה ייצא הצדק לאור, אני ניסיתי לפתות אותו, והוא אכן מהצדיקים,
Verse 52
52 ״ כדי שיידע כי לא בגדתי בו בסתר, וכי אללה לא ידריך את תחבולת הבוגדים”
Verse 53
53 ואינני מזכה את עצמי, כי היצר של האדם מדיח אותו לעשות את הרע, פרס לאשר עליו ירחם ריבוני. כי ריבוני הוא הסלחן והרחום.
Verse 54
54 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי ואקח אותו לעצמי ״. וכאשר הוא בא, המלך אמר לו: “הנך מהיום תשכון אתנו, ואמין בשבילנו”.
Verse 55
55 אז אמר: ״ מנה אותי אחראי למאגרי הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב”
Verse 56
56 וכך ביססנו את מעמדו של יוסף בארץ, להתהלך בתוכה בכל מקום אשר ירצה, וכך נעניק רחמינו לאשר נרצה ולא נגרע משכרם של המיטיבים,
Verse 57
57 ואולם גמול העולם הבא טוב יותר לאלה אשר האמינו והיו יראים (מאללה).
Verse 58
58 והאחים של יוסף הגיעו והציגו את עצמם לפניו, הוא הכיר אותם, אך הם לא הכירו אותו.
Verse 59
59 אולם לאחר שסיפק להם את צורכיהם, אמר: “הביאו אליי את אחיכם מצד אביכם. הלא תראו כי אני מעניק את המידה במלואה, וכי אני המועדף שבמארחים,
Verse 60
60 ואם לא תביאו אותו אליי, לא תהיה לכם עוד תבואה מאתי ולא תוכלו להגיע אלי יותר”.
Verse 61
ﯣﯤﯥﯦﯧﯨ
ﯩ
61 הם אמרו: “ננסה לשכנע את אביו לשלוח אותו אתנו, ואכן נעשה כמיטב יכולתנו!”
Verse 62
62 ואמר (יוסף) למשרתיו: “שימו את כספם באמתחותיהם למען ימצאוהו בשובם למשפחותיהם, אולי יחזרו”.
Verse 63
63 וכשחזרו אל אביהם הם אמרו: “הוי, אבינו! נמנע המזון מאתנו, על כן לח עמנו את אחינו למען נביא סחורה. ואנו עליו שומרים”.
Verse 64
64 אמר (יעקוב): “האוכל להאמין לכם שתשמרו עליו כשם שהאמנתי לכם שתשמרו על אחיו לפני זה? אללה הוא הטוב שבשומרים והוא הרחום שברחומים”.
Verse 65
65 וכאשר פתחו את אמתחותיהם, והנה מצאו שכספם הוחזר אליהם. והם אמרו: “הוי, אבינו! מה עוד נבקש! הנה כספנו הוחזר אלינו, ונוכל לפרנס את משפחותינו, ונשמור על אחינו, ונקבל משא טוב יותר, מה שהבאנו כעת זה רק מעט.”
Verse 66
66 אמר: “אני לא אשלח אותו אתכם אלא לאחר שתתחייבו בשבועה לפני אללה שתחזירו אותו אליי, אלא אם כן לא תוכלו להגן אפילו על עצמכם”. וכאשר נשבעו לו, אמר: “אללה מפקח על אשר הסכמנו”.
Verse 67
67 ואמר: “הוי, בניי! אל תכנסו משער אחד אלא משערים שונים, אינני יכול לעזור לכם בכלל בפני (גורל) אללה. כי ההחלטה בידו, ועליו אסמוך, ועליו יישענו הנסמכים”.
Verse 68
68 וכאשר נכנסו כפי שאמר להם אביהם, ואכן לא הייתה להם שום יכולת בפני (גורל) אללה. זו הייתה רק משאלה בלב של יעקוב אשר הוא הביע. הוא היה בעל ידע אשר הענקנו לו, אבל רוב האנשים אינם יודעים.
Verse 69
69 כאשר (האחים) נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את אחיו(בנימין), אמר לו: “אכן, אני אחיך, אך אל תצטער על אשר הם היו עושים”.
Verse 70
70 ולאחר שסיפק את צורכיהם במזון, הוא הניח את כוס המשקל באמתחת אחיו. אז כרוז קרא: “אתם אנשי השיירה! גנבים אתם!”.
Verse 71
ﭡﭢﭣﭤﭥ
ﭦ
71 אמרו ופנו אליהם: “ומה אבד לכם?”,
Verse 72
72 אמרו: “אבד לנו הגביע של המלך, ומי שיחזיר אותו יקבל משא של גמל נוסף, וזה באחריותי ״.
Verse 73
73 אמרו (האחים): “אנו נשבעים באללה! ואתם כבר יודעים כי לא באנו להשחית בארץ וכי אין אנו גנבים”.
Verse 74
ﮁﮂﮃﮄﮅﮆ
ﮇ
74 אז אמרו(אנשיו של יוסף): “ומה הוא עונשו של הגנב, אם אתם משקרים?”.
Verse 75
75 אמרו (האחים): “העונש המגיע לזה שבאמתחתו תימצא הגניבה, זה שהוא יהיה לעבד, כך אנו מענישים את המקפחים”.
Verse 76
76 אז הוא התחיל (לחפש) באמתחות של אחיו לפני שחיפש (באמתחת) של אחיו, ולבסוף הוציא אותו (הגביע) מאמתחתו של אחיו(בנימין), אכן הדרכנו את יוסף אל התחבולה הזאת, משום שלא היה ביכולתו לפי דין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אללה. אנחנו מעלים בדרגות את אשר נרצה, ומעל כל איש דעת מצוי מי שהוא בעל דעת בקי ממנו.
Verse 77
77 ואז אמרו האחים: “אם הוא גנב אז בסח גם אחיו (יוסף) גנב לפניו!”. יוסף(שמע אותם, אך) שמר זאת בליבו ולא העיר להם על כך, ואמר: (בליבו), “המעמד שלכם הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם אומרים ואללה יודע יותר ממה אשר אתם מתארים”.
Verse 78
78 אז אמרו (האחים): ״ כבוד השליט! יש לו אב זקן וישיש, על כן קח לך אחד מאתנו במקומו, רואים אנו כי אתה איש רב חסד”
Verse 79
79 אמר: “ישמרנו אללה! לא ניקח אלא את זה אשר אצלו מצאנו את חפצנו, אחרת אנו נהיה מקפחים ״.
Verse 80
80 לאחר שהם איבדו תקווה מזה, הם התייעצו ביניהם. אמר האח הגדול שבהם: “אתם יודעים כי אביכם קיבל מכם התחייבות בשמו של אללה, וכבר קודם לא קיימתם את הבטחתכם כלפי יוסף. לכן אני לא אעזוב את הארץ הזאת עד שירשה לי אבי, או עד אשר יצווה אותי אללה, כי הוא הטוב שבשופטים.
Verse 81
81 שובו אל אביכם והגידו לו, הוי אבינו! בנך אכן גנב, ורק על אשר ידענו נעיד ואין אנו יודעים את הנסתר,
Verse 82
82 ושאל את אנשי העיר אשר היינו בה ואת אנשי השיירה אשר באנו בה. אנו אכן אומרים את הצדק!”
Verse 83
83 אמר: “לבכם השיאכם לעולל דבר-מה. עלי להתאזר בסבלנות, ויתכן שאללה יחזיר את כולם אליי, כי הוא היודע והחכם”.
Verse 84
84 ואז התרחק מהם (והרהר): “יגוני גדול ביותר על אובדנו של יוסף”. העיניים שלו חשכו מרוב עצב, והוא כולו התמלא בצער ויגון.
Verse 85
85 אמרו: “באללה! האם לא תפסיק להזכיר את יוסף עד שייגמר לך הכוח או תמות?”
Verse 86
86 אמר להם: “אני רק מתלונן על צערי ויגוני לאללה, אללה גרם לי לדעת דברים שאינכם יודעים”.
Verse 87
87 “הוי, בניי! לכו ובקשו לגלות ידיעות על יוסף ועל אחיו, ואל התייאשו מן הרחמנות של אללה, כי רק אנשים כופרים מתייאשים מהרחמנות של אללה”.
Verse 88
88 וכאשר נכנסו אליו (אל יוסף) אמרו: “הוי כבוד השליט! מצוקה פגעה בנו ובבני ביתנו, והבאנו מעט כסף, תן לנו בבקשה מידת מזון מלאה או עשה צדקה עמנו, כי אללה גומל לנותני צדקה”.
Verse 89
89 (יוסף) אמו להם: “האם אתם זוכרים את מה שעשיתם ליוסף ולאחיו בהיותכם נבערים?”
Verse 90
90 הם אמרו: “האם אתה בצדק יוסף!”, אז הוא אמו להם: “אכן, אני יוסף וזה אחי, אללה העניק לנו חסד הצדק הוא שאללה לא יגווע מהגמול של המכזיבים”.
Verse 91
91 הם אמרו: “באללה! אכן אללה רומם אותו מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים”.
Verse 92
92 אמו: “היום אין אשמה עליכם, ואללה יסלח לכם, כי הוא הרחום ברחומים.
Verse 93
93 קחו את חולצתי זו והניחוה על פני אבי וכן יאירו עיניו, אחו כן הביאו את כל בני ביתכם”.
Verse 94
94 כאשר יצאה השיירה, אמו אביהם: “אולי תחשבו שאני מדמיין, אן בוודאות הרחתי את הריח של יוסף..”.
Verse 95
ﯸﯹﯺﯻﯼﯽ
ﯾ
95 אמרו: “באללה! עדיין אכן אתה שקוע בטעותך הקודמת”.
Verse 96
96 כאשר הגיעה הבשורה הטובה והניחו את החולצה של יוסף על פניו(של יעקוב), הוא שב לראות, ואז אמר: “הלא אמרתי לכם, כי אני יודע מאללה את אשר אינכם יודעים?!”
Verse 97
97 הם אמרו: ״ הוי, אבינו! בקש למעננו סליחה מאללה על חטאינו, כי אכן היינו חוטאים”.
Verse 98
98 אמו: “אבקש מריבוני לסלוח לכם, כי הוא הסולח והרחום”.
Verse 99
99 וכאשר הם נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את הוויו ואמו להם: “היו ברוכים במצרים, אם ירצה אללה”.
100 ואז הוא העלה את הוריו על כיסא הכבוד וכולם סגדו לו. ואמר “אבא! הנה פשר חלומי, ריבוני הגשים אותו, הוא עשה אתי חסד כאשר הוא שחרר אותי מבית הסוהר, והביאו אתכם אליי מן המדבר, לאחר שהשטן גרם פירוד ביני לבין אחיי, כי ריבוני המיטיב והעושה חסד למי שהוא רוצה, והוא היודע והחכם.
Verse 101
101 ריבוני! אתה הענקת לי מלכות ולימדתני את פשר החלומות. אתה בורא השמים והארץ, והאדון שלי בעולם- הזה ובעולם-הבא. הבא עליי את המוות בעודי מוסלם (מתמסר), וצרפני אל הישרים”.
Verse 102
102 זהו אחד מן המקרים הנסתרותם אשר אנו מגלים לך (מוחמד), שהרי לא היית איתם כאשר הם החליטו לעשות את מה שעשו וכשהם תכננו את המזימה.
Verse 103
ﰇﰈﰉﰊﰋﰌ
ﰍ
103 אך רוב האנשים אינם מאמינים אפילו אם תשקוד
Verse 104
104 ואין אתה מבקש גמול מהם על כך, שהרי זה (הקוראן) הוא הזכרה לכל העולמים.
Verse 105
105 רבים הם האותות שבשמים ובארץ אשר הם רואים כל הזמן אך פונים להם עורף,
Verse 106
106 לא יאמינו רבים מהם באללה אלא כשהם משתפים (אלילים).
Verse 107
107 האם הם בטוחים שהעונש חובק הכול של אללה לא ינחת עליהם? או שלא תבוא עליהם השעה (יום הדין) בהפתעה, מבלי שהם ירגישו?
Verse 108
108 אמור: “זה הוא השביל שלי! אני קורא להאמין באללה! ועל בסיס של הוכחה ברורה, אני ואלה שהולכים אחרי השבח לאללה! ואין אני מבין המשתפים (עבודה זרה)!”
Verse 109
109 ולא שלחנו לפניך אלא גברים מקרבכם אשר השרינו עליהם השראה. האם לא יתהלכו בארץ לראות מה היה סופם של אלה שקדמו להם? והעולם הבא טוב יותר ליראים, האם לא תשכילו להבין?
Verse 110
110 כאשר שליחינו איבדו תקווה וחשבו שנאמר להם כי הם משקרים, הגיעה אליהם ישועתנו, חילצנו את כל מי שרצינו (מהצדיקים), אך לא חסכנו את עונשנו מהאנשים הכופרים המכחשים.
Verse 111
111 בסיפורם היה טמון לקח לבעלי תבונה. אין הם סיפורים שאפשר לבדותם, אלא אישור לספרי הקודש הקודמים, וביאור כל העניינים החשובים, והדרכה, ורחמים לאנשים אשר יאמינו.
تقدم القراءة