Verse 1

ﭑ ﭒ ​

1 אלף.לאם.מים.סאד.

Verse 2

ﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟ ﭠ ​

2 ספר (הקוראן) הורד אליך (מוחמד), ואל יהיה שום ספק בלבך בו, והוא ניתן לך כדי להזהיר בו (את האנשים), והזכרה למאמינים.

Verse 3

ﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯ ﭰ ​

3 לכו בעקבות מה שהורד אליכם מריבונכם, ואל תקבעו מלבדו אדונים לכם. מעט אלה הנזכרים.

Verse 4

ﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺ ﭻ ​

4 וכמה (רבות) הן הערים אשר הכחדנו. עונשנו פקד אותן, בלילה כשהם ישנים, או בשעת מנוחת הצהריים.

Verse 5

ﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇ ﮈ ​

5 ואז כשעונשנו בא עליהם הם קראו, “אכן היינו מקפחים!!!”.

Verse 6

ﮉﮊﮋﮌﮍﮎ ﮏ ​

6 (ביום הדין) נשאל את אלה אשר נשלחו שליחים אליהן, ונשאל את השליחים (על מעשיהם).

Verse 7

ﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖ ﮗ ​

7 בכל זאת, אנו נספר (לכל בני אדם) את מעשיהם ביודעין, ומעולם לא היינו רחוקים מהם.

Verse 8

ﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡ ﮢ ​

8 יישקלו ביום ההוא (מעשי בני האדם) במשקל הצדק, ואלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה כבד, הם יהיו המצליחים.

Verse 9

ﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭ ﮮ ​

9 אולם אלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה קל, אלה הם שאיבדו את נפשותיהם על-ידי כפירתם באותותינו.

Verse 10

ﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛ ﯜ ​

10 אכן נתנו לכם לשלוט בארץ וסיפקנו לכם בה מחייה, אך מעט הם המודים (לאללה).

Verse 11

ﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬ ﯭ ​

11 וכבר בראנו אתכם, ואחר כך עיצבנו אתכם (בצורה היפה ביותר), וציווינו את המלאכים לסגוד (לאות כבוד) לאדם, והם סגדו, מלבד איבליס (השטן שהתמרד והיה מהשדים) שלא היה בין הסוגדים.

Verse 12

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢ ﭣ ​

12 אמר (אללה), “מה מנע ממך שלא תסגוד כאשר ציוויתי אותך?” אמר, “אני טוב ממנו. בראת אותי מאש ובראת אותו מטין”

Verse 13

ﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰ ﭱ ​

13 אמר (אללה), “אם כך, רד ממנו(מגן העדן), כי אסור לך להיות שחצן בו. וצא! ותהיה מהבזויים”.

Verse 14

ﭲﭳﭴﭵﭶ ﭷ ​

14 אמר (השטן)”תן לי שהות עד יום תחיית- המתים.”

Verse 15

ﭸﭹﭺﭻ ﭼ ​

15 אמר (אללה) “אתה מאלה אשר ניתנת להם השהות”.

Verse 16

ﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃ ﮄ ​

16 אמר(השטן)”בשל מה שבחנת אותי, כך אשב אני לארוב להם(כדי להדיח אותם) בדרך הישר שלך.

Verse 17

ﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔ ﮕ ​

17 ואז אבוא אליהם מבין ידיהם ומאחוריהם ומימינם ומשמאלם,(אוכיח לך ש-) ולא תמצא שרובם מודים לך”.

Verse 18

ﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢ ﮣ ​

18 (אללה) אמר “צא מכאן ארור ומנודה! אני אכן אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך, מכם כולכם תקובצו ״.

Verse 19

ﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔ ﯕ ​

19 הוי אדם! שכון בגן העדן אתה ואשתך, ואכלו מכל אשר תרצו, אך אל תתקרבו אל העץ הזה, כדי שלא תהיו מן המקפחים.”

Verse 20

ﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮ ﯯ ​

20 השטן לחש להם כדי להראות להם את ערוותם אשר נסתרו מהם, ואמר, ״ לא אסר ריבונכם עליכם להתקרב אל העץ אלא כי תהיו מלאכים או תחיו בה עדי עד”.

Verse 21

ﯰﯱﯲﯳﯴ ﯵ ​

21 הוא נשבע להם ואמר “אני רוצה (רק) טוב עבורכם”.

Verse 22

ﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊﰋﰌﰍﰎﰏﰐﰑﰒﰓ ﰔ ​

22 והוא הכשילם בעורמתו. וכאשר הם טעמו מן העץ עלתה להם ערוותם, אז הם החלו לכסות את ערוותם מהעלים של גן העדן. אז קרא אליהם ריבונם “האם לא אסרתי עליכם להתקרב אל העץ הזה, והלא אמרתי לכם כי השטן הוא אויבכם המובהק?”

Verse 23

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜ ﭝ ​

23 אמרו “ריבוננו! קיפחנו את עצמנו ואם לא תסלח לנו ולא תרחם עלינו, נהיה מן האובדים.”

Verse 24

ﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪ ﭫ ​

24 אמר (אללה), “רדו (אל הארץ) והיו אויבים זה לזה, ובארץ תחיו ותיהנו למועד מסוים ״.

Verse 25

ﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲ ﭳ ​

25 אמר, “ושם תחיו ושם תמותו ומתוכה תוצאו (ביום תחיית-המתים)”.

Verse 26

ﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈ ﮉ ​

26 הוי בני האדם! הורדנו לכם לבוש אשר יכסה את ערוותכם, וקישוט, אך טוב מזה הוא לבוש היראה (את אללה), כי הוא מאותות אללה, למען יזכרו.

Verse 27

ﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

27 הוי בני האדם! אל יפתה אתכם השטן כפי שהוציא את אבותיכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מבגדיהם למען יראה להם את ערוותם. הוא יראה אתכם הוא והמקביל לו מהיכן שלא תראו אותם. אנו עשינו את השטנים אדונים לאלה אשר לא יאמינו.

Verse 28

ﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣ ﯤ ​

28 ואם עשו את התועבות יאמרו “כך מצאנו את אבותינו עושים, ואללה ציווה אותנו לעשות כך”. אמור, “אללה לא יצווה על מעשי התועבות. התאמרו על אללה את אשר לא תדעו?”

Verse 29

ﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶ ﯷ ​

29 אמור, “ריבוני מצווה על הצדק, והתפללו בנאמנות לאללה בכל מקום תפילה, וקראו לו בהתמסרות מלאה. כשם שברא אתכם לראשונה, כן תחזרו.

Verse 30

ﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈ ﰉ ​

30 (אללה עשה את בני אדם שתי קבוצות:), חבורה אשר אותה הדריך וחבורה שעזרה עליה תעייה משום שחבריה לקחו את השטנים אדונים. מלבד אללה, והם חושבים שהם מודרכים.

Verse 31

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡ ﭢ ​

31 הוי בני האדם! התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד, ואכלו ושתו, אך אל תפריזו, כי אללה אינו אוהב את המפריזים.

Verse 32

ﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾ ﭿ ​

32 אמור “וכי מי אסר את הלבוש הנקי והיפה והמזון הטעים והמורשה אשר העניק (אללה) לעבדיו?” אמור “הם מורשים לאשר האמינו בעולם הזה, ורק אשר האמינו יהיו זכאים לזה ביום תחיית-המתים.” כך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יודעים.

Verse 33

ﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜ ﮝ ​

33 אמור “ריבוני אסר את התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והחטא, והתקפת אנשים ללא הצדקה, ולשתף אלילים לאללה, ולהגיד על אללה דברים שאינכם יודעים.

Verse 34

ﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

34 ולכל אומה מועד, ובהגיע מועדם, לא יוכלו לדחותו אף לא שעה, ולא להקדימו.

Verse 35

ﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝ ﯞ ​

35 הוי בני האדם! כאשר יבואו אליכם שליחים מקרבכם למען ימסרו לכם את אותותיי, מי שהיה מהיראים ועושים את הטובות אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

Verse 36

ﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪ ﯫ ​

36 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ודחו אותם ביהירות, אלה בעלי אש הגיהינום הם לעולם יהיו בה.

Verse 37

ﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊﰋﰌﰍﰎﰏﰐﰑﰒﰓ ﰔ ​

37 ומי הכופר יותר מזה אשר בודה שקרים על אללה או מתכחש לאותותיו? כל אלה יקבלו את גמולם (מהעונש) ככתוב בלוח הספר (הגנוז אצל אללה), כאשר יבואו שליחינו (מלאכי המוות) אליהם להוציא את נשמתם, וישאלו אותם, “היכן הם אלה אשר הייתם קוראים ופונים אליהם מלבד אללה?” והם יאמרו, “הם זנחו אותנו”. אז יעידו על עצמם כי אכן הם כפרו.

Verse 38

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻ ﭼ ​

38 אמר, “היכנסו לאש הגיהינום עם אומות של שדים ובני אנוש אשר נכנסו אליו לפניכם”. וכאשר נכנסת כל אומה תקלל את אחותה, ואז יתקבצו כולן בתוכה, תפנה האחרונה שבהן אל הראשונה ותגיד, “ריבוננו! הם אלה אשר התעו אותנו, על כן הכפל להם את עונשם באש הגיהינום”. אמר “לכל אחת מכם יוכפל, אבל אינכם יודעים?”

Verse 39

ﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊ ﮋ ​

39 אז תגיד הראשונה שבהן לאחרונה “אין לכם יתרון עלינו, ולכן טעמו את העונש כגמול מעשיכם”.

Verse 40

ﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣ ﮤ ​

40 אכן אלה אשר התכחשו לאותותינו והתייחסו אליהם ביהירות, להם לא ייפתחו שערי השמיים והם לא יכנסו לגן העדן, עד אשר יעבור הגמל בחור המחט. כך נעניש את הכופרים המכחשים.

Verse 41

ﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯ ﮰ ​

41 להם מגיהינום יהיה מקום מנוחה ומכסה, וכך נעניש את המקפחים.

Verse 42

ﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡ ﯢ ​

42 אלה אשר האמינו ועושים את הטובות, משום שאנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, אלה הם שוכני גן העדן לעולם.

Verse 43

ﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉ ﰊ ​

43 ונעקור כל רעה מלבבם, בזמן שנהרות זורמים מתחתיהם, ויאמרו “השבח לאללה אשר הדריכנו לזה, כי לא היינו מוצאים את דרכנו הנה, לולא הדריכנו אללה. אכן הגיעו שליחי ריבוננו והביאו לנו את הצדק.” אז יגידו להם “זה גן העדן אשר ירשתם בזכות מעשיכם (הטובים)”.

Verse 44

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮ ﭯ ​

44 יקראו שוכני גן העדן לשוכני אש הגיהינום “כבר מצאנו כי כל אשר הבטיח לנו ריבוננו אמת הוא. האם מצאתם גם אתם שכל אשר הבטיח לכם ריבונכם הוא אמת?” יאמרו “אכן”. אז יקרא הכרוז ביניהם, “קללת אללה על המקפחים,

Verse 45

ﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹ ﭺ ​

45 אלה אשר הרחיקו אנשים מהדרך של אללה וביקשו לעקם אותה, והם כפרו בעולם הבא.

Verse 46

ﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏ ﮐ ​

46 בין שניהם (המאמינים והכופרים) קיימת גבעה אדירה, ועל הגבעה ניצבים אנשים המכירים את כולם לפי סימניהם. והם יקראו אל המיועדים לגן העדן, “שלום עליכם” והם עדיין לא נכנסו אליו, אומנם הם מקווים.

Verse 47

ﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞ ﮟ ​

47 אך כאשר יופנה מבטם לאנשי אש הגיהינום, יאמרו, “ריבוננו! אל תכניס אותנו עם האנשים המקפחים”.

Verse 48

ﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭ ﮮ ​

48 יקראו האנשים הנצבים על המחיצה אל אנשים שיכירו לפי סימניהם “מה הועיל לכם ההון שקיבצתם? ומה הועילה לכם יהירותכם?”

Verse 49

ﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟ ﯠ ​

49! האם אלה (העניים והחלושים) אשר נשבעתם כי לא יפרוש אללה את רחמיו עליהם? יאמר להם, “היכנסו אל הגן העדן, לא ייפול עליכם פחד ולא תצטערו.”

Verse 50

ﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵ ﯶ ​

50 שוכני אש הגיהינום, יקראו אל אנשי גן העדן, “שפכו עלינו מן המים, או ממה שאללה נתן לכם”. אמרו (אנשי גן העדן) “אללה אסר זאת על הכופרים”

Verse 51

ﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊ ﰋ ​

51 ובנוגע לאלה אשר עשו את דתם שעשוע ומשחק, ואשר חיי העולם-הזה התעו אותם. והיום נשכח אותם כפי ששכחו פגישתם את היום הזה, ועל אשר היו את אותותינו מכחישים.

Verse 52

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚ ﭛ ​

52 כבר הבאנו לכם ספר (הקוראן) שביארנו בו דעת, הדרכה ורחמים לאנשים מאמינים.

Verse 53

ﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃ ﮄ ​

53 האם מחכים הם אלא לפרש אותו (את האזהרות בקוראן),ביום אשר תתגשם משמעותו(אזהרותיו), יגידו אלה אשר שכחו אותו, “שליחי ריבוננו הביאו את הצדק, ועתה היש לנו מי שימליץ לטובתנו, או שנושב לחיים כדי שנוכל לעשות מעשים שונים מאשר עשינו? הם כבר איבדו את עצמם (בכפירתם), ומה שהיו בודים הזניח אותם.

Verse 54

ﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧ ﮨ ​

54 אכן ריבונכם הוא אללה אשר יצר את השמיים ואת הארץ בשישה ימים ואחר כך התייצב על כס המלכות. הוא כיסה את היום בלילה, כשהוא רודפו במהירות, ויצר את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הנכנעים לרצונו. לו כל הבריאה והשלטון. יבורך אללה ריבון העולמים.

Verse 55

ﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱ ﯓ ​

55 קראו לריבונכם בהתמסרות ובלחש. אין הוא לא אוהב את התוקפנים.

Verse 56

ﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣ ﯤ ​

56 ואל השחיתו את הארץ אחרי שהושכן שלום ברחביה, וקראו לו ביראה ותקווה, שהרי רחמי אללה קרובים אל המיטיבים.

Verse 57

ﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃ ﰄ ​

57 והוא אשר שולח את הרוחות בשורה על בוא רחמיו (הגשם), וכאשר יישאו עננים כבדים (מלאי מים), נוביל אותם לאדמה שהייתה (יבשה) כמתה, ונוריד עליה את המים, ובהם נצמיח מכל פרי, וכך גם נוציא את המתים (מקבריהם ביום הדין), ואולי היזכרו.

Verse 58

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣ ﭤ ​

58 האדמה הטובה, יצמחו צמחיה(טובים ובשפע) ברשות ריבונם, וזו(האדמה) הרעה לא יצמחו צמחיה אלא מעטים ובטרחה רבה. כך נבאר את האותות לאנשים מודים.

Verse 59

ﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸ ﭹ ​

59 כבר שלחנו את נוח אל בני עמו, והוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו. כי מפחד אני שיבוא עליכם עונשו של יום אדיר (יום הדין)”.

Verse 60

ﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂ ﮃ ​

60 אך נכבדי עמו אמרו “אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת”.

Verse 61

ﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍ ﮎ ​

61 אמר “הוי בני עמי! אין אני תועה, אני שליח ריבון העולמים,

Verse 62

ﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙ ﮚ ​

62 ובאתי למסור לכם את המסר מריבוני, ולייעץ לכם, משום שאני יודע מאללה מה שאתם אינכם יודעים.

Verse 63

ﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧ ﮨ ​

63 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם ותיראו (את ריבונכם) ולמען תרוחמו?”

Verse 64

ﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘ ﯙ ​

64 אך הם התכחשו לו, ואז חילצנו אותו ואת אלה אשר האמינו עמו באונייה, והטבענו את אלה אשר הכחישו את אותותינו כי הם היו אנשים עיוורים (מדרך האמת).

Verse 65

ﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫ ﯬ ​

65 ואל בני שבט עאד שלחנו את אחיהם (הנביא) הוד, והוא אמר, “הוי בני עמי! עיבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו. האם לא תיראו (את אללה)?”

Verse 66

ﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺ ﯻ ​

66 אמרו נכבדי בני עמו אלה אשר כפרו “נראה לנו שיש בך בערות, ואנו פוחדים כי אתה מהשקרנים”.

Verse 67

ﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅ ﰆ ​

67 אמר: ״הוי בני עמי! אין בי בערות, אמנם אני שליח מריבון העולמים,״

Verse 68

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗ ﭘ ​

68 למסור לכם את שליחות ריבוני, ואני לכם מייעץ נאמן.

Verse 69

ﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵ ﭶ ​

69 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם? זכרו כי עשה אתכם מחליפים אחרי עם נוח, ועשה אתכם ענקים. זכרו את חסדי אללה למען תצליחו.”

Verse 70

ﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇ ﮈ ​

70 אמרו, “האם באת אלינו למען נעבוד את אללה לבדו ונעזוב את אשר עבדו אבותינו? (אם כך הדבר), הבא עלינו את (העונש) אשר אתה מבטיח לנו, אם אתה אכן מהצודקים”.

Verse 71

ﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣ ﮤ ​

71 (והוד) אמר “כבר נפל עליכם עונש וכעס מריבונכם. האם אתם מתנצחים אתי אודות שמות (אלילים) אשר קראתם אתם ואבותיכם (בשמות שלהם) מבלי שום רשות מן אללה? לכן חכו(לעונש מאללה) ואני מחכה עמכם.”

Verse 72

ﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓ ﯔ ​

72 אז חילצנו אותו ברחמינו ואת אשר האמינו עמו, והכחדנו את אלה שהתכחשו לאותותינו ולא היו מהמאמינים.

Verse 73

ﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻ ﯼ ​

73 ואל בני עם ת'מוד, שלחנו את (הנביא) צאלח אחיהם, והוא אמר, “בני עמי! עיבדו את אללה לבדו, שהרי אין לכם אלוה מלבדו. כבר באה לכם הוכחה בהירה מריבונכם, זו הנאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות באדמת אללה ואל תפגעו בה לרעה, פן יפגע בכם עונש כואב. 74 וזכרו כי הביא אתכם אחרי עם עאד וכי הושיב אתכם בארץ שבמישוריה הקמתם מצודות ובהריה חצבתם בתים. זכרו חסדי אללה. לכן היזהרו ואל תעוררו שחיתות בארץ”.

Verse 74

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪ ﭫ ​

75 אמרו המתייהרים מבין נכבדי עמו לאלה אשר האמינו מהחלשים אשר בהם “התדעו אכן צאלח נשלח מריבונו?”(המאמינים) אמרו “אכן אנו באשר נשלח מאמינים”.

Verse 75

ﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃ ﮄ ​

76 אמרו המתייהרים “אנו כופרים בכל אשר בו תאמינו”.

Verse 76

ﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌ ﮍ ​

77 אז פגעו בנאקה (והרגו אותה), ומרדו בצו ריבונם, ואמרו, “הוי צאלח! הבא עלינו את אשר הבטחת לנו (העונש), אם אכן אתה מהשליחים (של אללה)”.

Verse 77

ﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜ ﮝ ​

78 אז תקפה אותם הרעידה הקשה, והם היו לגופות של מתים שמוטלים בבתיהם.

Verse 78

ﮞﮟﮠﮡﮢﮣ ﮤ ​

79 אז התרחק מהם (צאלח) ואמר, “הוי בני עמי! כבר מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (בכנות), אך אינכם אוהבים את הרוצים בטובתכם “.

Verse 79

ﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓ ﯔ ​

80 וגם (הנביא) לוט אמר לבני עמו, “אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמים,

Verse 80

ﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡ ﯢ ​

81 לבוא בתאווה אל הזכרים במקום הנקבות, אבל אכן אתם אנשים שחוצים את כל הגבולות”.

Verse 81

ﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮ ﯯ ​

82 ולא הייתה תשובת בני עמו אלא

Verse 82

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞ ﭟ ​

שהם אמרו:, “גרשו אותו ובני ביתו מעירכם כי הם אנשים המתיימרים להיות טהורים מאשר לעשות את מה שאתם עושים”.

Verse 83

ﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦ ﭧ ​

83 אולם אנו חילצנו אותו עם בני ביתו, חוץ מאשתו אשר הייתה מהנשארים שעונו בעונש.

Verse 84

ﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰ ﭱ ​

84 והורדנו עליהם גשם (של אבנים), והתבונן איך היה סופם של הכופרים המכחשים.

Verse 85

ﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚ ﮛ ​

85 ואל תושבי מדיין שלחנו את (הנביא) שועייב אחיהם, הוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו, והגיעה אליכם כבר הוכחה מריבונכם, על כן מדדו (בסחר) במידת הצדק ושמרו על מאזניי צדק ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, אל תעוררו שחיתות בארץ לאחר שסוהרה, כי זה לטובתכם אם אכן הייתם מאמינים.

Verse 86

ﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖ ﯗ ​

86 אל תשבו בכל דרך מבטחים ומנסים להתעות מהשביל של אללה את מי שהאמין בה, ובבקשכם לעקם אותו לפי רצונכם. וזכרו שהייתם מעטים (ואללה) הרבה אתכם, והתבוננו מה היה סופם של המשחיתים.

Verse 87

ﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫ ﯬ ​

87 אם חלק מכם אכן מאמינים בשליחותי וחלק אינם מאמינים, חכו בסבלנות עד שאללה ישפוט בינינו, כי הוא הטוב בשופטים בצדק מוחלט.

Verse 88

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧ ﭨ ​

88 אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, ״ אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו”. אמר (שועייב), “(הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה?

Verse 89

ﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖ ﮗ ​

89 אכן שיקרנו לאללה אם נחזור אל דתכם לאחר שאללה חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אללה ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אללה אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים.”

Verse 90

ﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣ ﮤ ​

90 אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, “אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים”.

Verse 91

ﮥﮦﮧﮨﮩﮪ ﮫ ​

91 אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוסלים בבתיהם.

Verse 92

ﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚ ﯛ ​

92 כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים.

Verse 93

ﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫ ﯬ ​

93 אז התרחק מהם (שועייב), ואמר להם, “הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב), וכיצד אצטער על אנשים כופרים ?”.

Verse 94

ﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹ ﯺ ​

94 ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אללה ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום).

Verse 95

ﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊﰋﰌ ﰍ ​

95 ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, “כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה”. על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה.

Verse 96

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢ ﭣ ​

96 לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אללה), היינו פותחים להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים).

Verse 97

ﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬ ﭭ ​

97 האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים?

Verse 98

ﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶ ﭷ ​

98 או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים?

Verse 99

ﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂ ﮃ ​

99 או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אללה, אין בטוחים מעונש אללה מלבד האנשים המפסידים.

Verse 100

ﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗ ﮘ ​

100 האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים), שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים?

Verse 101

ﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱ ﯓ ​

101 אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אללה את לבבות הכופרים.

Verse 102

ﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝ ﯞ ​

102 ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים.

Verse 103

ﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯ ﯰ ​

אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים.

Verse 104

ﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸ ﯹ ​

104 ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

Verse 105

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣ ﭤ ​

105 מתחייב שלא אומר על אללה אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל”

Verse 106

ﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯ ﭰ ​

106 אמר(פרעה), אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים.

Verse 107

ﭱﭲﭳﭴﭵﭶ ﭷ ​

107 ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי,

Verse 108

ﭸﭹﭺﭻﭼﭽ ﭾ ​

108 והוציא את ידו(מחיקו), והנה היא לבנה בעיני המסתכלים.

Verse 109

ﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇ ﮈ ​

109 אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: “אכן זהו קוסם בעל ידע

Verse 110

ﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐ ﮑ ​

110 רוצה להוציאכם מארצכם”. (פרעה אמר), “אם כן, מה אתם מייעצים?”

Verse 111

ﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘ ﮙ ​

111 אמרו: “עכב אותו ואת אחיו (אהרון), ושלח שליחים בכל הערים מקבצים,

Verse 112

ﮚﮛﮜﮝ ﮞ ​

112 אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע”.

Verse 113

ﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

113 הקוסמים באו אל פרעה ואמרו “האם נקבל פרס אם ננצח?”

Verse 114

ﮫﮬﮭﮮﮯ ﮰ ​

114 אמר(פרעה),”כן, וגם תהיו במקורבים אלי”.

Verse 115

ﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛ ﯜ ​

115 אמרו: “הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך), או נהיה אנו הזורקים?”

Verse 116

ﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨ ﯩ ​

116 אמר (משה): ״ זרקו אתם!” כאשר זרקו(את מטותיהם וחבליהם), אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר.

Verse 117

ﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶ ﯷ ​

117 אנו הורינו אל משה: “אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים ״.

Verse 118

ﯸﯹﯺﯻﯼﯽ ﯾ ​

118 אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים.

Verse 119

ﯿﰀﰁﰂ ﰃ ​

119 וכך נחלו שם תבוסה והושפלו,

Verse 120

ﰄﰅﰆ ﰇ ​

120 ונפלו הקוסמים וסגדו.

Verse 121

ﭑﭒﭓﭔ ﭕ ​

121 אמרו, “אנחנו מאמינים בריבון העולמים”

Verse 122

ﭖﭗﭘ ﭙ ​

122 ריבונם של משה והאחרון”: ריבון העולמים״.

Verse 123

ﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮ ﭯ ​

123 אמר פרעה, “האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו(את האמת).

Verse 124

ﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷ ﭸ ​

124 אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם”.

Verse 125

ﭹﭺﭻﭼﭽ ﭾ ​

125 אמרו, “אנו אל ריבוננו נחזור.

Verse 126

ﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏ ﮐ ​

126 לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אללה כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליו)”.

Verse 127

ﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦ ﮧ ​

127 ואמרו נכבדי עם פרעה, “התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך?” אמר, (פרעה)”נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם”.

Verse 128

ﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚ ﯛ ​

128 אמר משה לבני עמו “בקשו עזרה מאללה והיו סבלנים, כי הארץ היא לאללה והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים.”

Verse 129

ﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲ ﯳ ​

129 הם אמרו, “הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך”. אמר: (משה)”ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים”.

Verse 130

ﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽ ﯾ ​

130 וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו.

Verse 131

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨ ﭩ ​

131 כשבאה עליהם כל טובה אמרו, “זה מגיע לנו”, ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אללה, אבל רובם אינם יודעים.

Verse 132

ﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵ ﭶ ​

132 אמרו (פרעה ואנשיו)”כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך، ،.

Verse 133

ﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃ ﮄ ​

133 אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים.

Verse 134

ﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛ ﮜ ​

134 וכאשר בא עליהם העונש אמרו “משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמץ לך, ונשלח אתך את בני ישראל”.

Verse 135

ﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧ ﮨ ​

135 אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם.

Verse 136

ﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔ ﯕ ​

136 ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים.

Verse 137

ﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴ ﯵ ​

137 אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה והאנשים שלו ומה שבנו.

Verse 138

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩ ﭪ ​

138 והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, “הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם”.(ומשה) אמר להם, “אנשים חסרי דעת אתם”.

Verse 139

ﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴ ﭵ ​

139 הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו.

Verse 140

ﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾ ﭿ ​

140 אמר, “האבקש לכם אלוה מלבד אללה אשר העדיף אתכם על העולמים.

Verse 141

ﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒ ﮓ ​

141 ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות), ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם?”

Verse 142

ﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬ ﮭ ​

142 וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים), וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, “מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים”.

Verse 143

ﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺ ﯻ ​

143 כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, “ריבוני! הרשה לי לראות אותך”. אמר, “לא תוכל לראות אותי, ואולם הבס אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי”. כאשר התגלה (אור) ריבונו מול ההר, התמוסס ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, “ישתבח שמך! קבל את הרסתי הכנה, ואני ראשון המאמינים”.

Verse 144

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞ ﭟ ​

144 אמר (אללה), “הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים “

Verse 145

ﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴ ﭵ ​

145 וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. “אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים.

Verse 146

ﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚ ﮛ ​

146 אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם.

Verse 147

ﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

147 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו.”

Verse 148

ﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣ ﯤ ​

148 והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו). האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם.

Verse 149

ﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶ ﯷ ​

149 וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב) וראו כי תעו,(הם התחרטו) ואמרו “אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים”.

Verse 150

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺ ﭻ ​

150 וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, “כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם?” ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא), “בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים”.

Verse 151

ﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇ ﮈ ​

151 אמר (משה) “ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים”.

Verse 152

ﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘ ﮙ ​

152 אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים.

Verse 153

ﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧ ﮨ ​

153 ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו,, אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום.

Verse 154

ﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙ ﯚ ​

154 וכאשר התפוגג זעם של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם.

Verse 155

ﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈ ﰉ ​

155 ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר “ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים.

Verse 156

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲ ﭳ ​

156 וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך”. אמר (אללה), “עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר.” אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים.

Verse 157

ﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟ ﮠ ​

157 וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד), הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים.

Verse 158

ﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢ ﯣ ​

158 אמור (מוחמד) “הוי האנשים! הנני שליח אללה אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באללה ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באללה ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו”.

Verse 159

ﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫ ﯬ ​

159 ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו.

Verse 160

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁ ﮂ ​

160 וחילקנו אותם לשנים עשר שבסים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי “הכה במקלך בסלע”. ואז פרצו ממנו שנים־עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו), “איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם”. הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו.

Verse 161

ﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗ ﮘ ​

161 כאשר נאמר להם “שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו', והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים.

Verse 162

ﮙﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

162 והחליפו, אלה אשר קיפחו מבינהם, אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם (להגיד), על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים.

Verse 163

ﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧ ﯨ ​

163 ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים.

Verse 164

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤ ﭥ ​

164 ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, “למה אתם מטיפים לאנשים אשר אללה עומד להכחידם או להענישם?” אמרו, “סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה), אולי תהיה בהם יראה”.

Verse 165

ﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷ ﭸ ​

165 כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו.

Verse 166

ﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃ ﮄ ​

166 וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, “היו קופים בזויים.”

Verse 167

ﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘ ﮙ ​

167 ואז הכריז ריבונך, “כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום.

Verse 168

ﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩ ﮪ ​

168 ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות(שבטים), יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו הרסה כנה.

Verse 169

ﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶ ﯷ ​

169 ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, “ודאי ייסלח לנו”. ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו. האם הם לא כרתו את הברית בספר(התורה) כי לא יאמרו על אללה אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו?

Verse 170

ﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁ ﰂ ​

170 ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים.

Verse 171

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤ ﭥ ​

171 וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. “אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו”.

Verse 172

ﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁ ﮂ ​

172 וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, “הלא (מעידים כי) אני ריבונכם?” והם ענו, “אכן כן, מעידים אנו”. (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, “אנו היינו מזה מוסחים ״.

Verse 173

ﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒ ﮓ ​

173 או שתאמרו, “אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים?”

Verse 174

ﮔﮕﮖﮗﮘ ﮙ ​

174 וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת).

Verse 175

ﮚﮛﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦ ﮧ ​

175 וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטש אותם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים.

Verse 176

ﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩ ﯪ ​

176 אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נסה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו. ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

Verse 177

ﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱﯲﯳ ﯴ ​

177 מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

Verse 178

ﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿ ﰀ ​

178 מי שאללה מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים.

Verse 179

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱ ﭲ ​

179 וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים.

Verse 180

ﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂ ﮃ ​

180 ולאללה שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את השמות היפים. הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם.

Verse 181

ﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊ ﮋ ​

181 בין אלה שבראנו(מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו(בצדק).

Verse 182

ﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓ ﮔ ​

182 ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

Verse 183

ﮕﮖﮗﮘﮙﮚ ﮛ ​

183 למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא.

Verse 184

ﮜﮝﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨ ﮩ ​

184 האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר?

Verse 185

ﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠﯡ ﯢ ​

185 האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אללה? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן), לאיזו אזהרה הם יאמינו?

Verse 186

ﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭ ﯮ ​

186 מי שאללה יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם.

Verse 187

ﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊﰋﰌﰍﰎﰏﰐﰑﰒﰓﰔﰕﰖﰗﰘﰙ ﰚ ​

187 שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, “רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע”. הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא). אמור, “רק לאללה הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים ״.

Verse 188

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚﭛﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥﭦﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮ ﭯ ​

188 אמור, “אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אללה, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב, ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים”.

Verse 189

ﭰﭱﭲﭳﭴﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻﭼﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇﮈﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏ ﮐ ​

189 הוא (אללה) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות, אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אללה ריבונם ואמרו, “אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים”.

Verse 190

ﮑﮒﮓﮔﮕﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜﮝ ﮞ ​

190 אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אללה מעל אלה שצירפו לו.

Verse 191

ﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥ ﮦ ​

191 האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים,

Verse 192

ﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭ ﮮ ​

192 ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם.

Verse 193

ﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗﯘﯙﯚﯛﯜ ﯝ ​

193 ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים.

Verse 194

ﯞﯟﯠﯡﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬ ﯭ ​

194 אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים.

Verse 195

ﯮﯯﯰﯱﯲﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾﯿﰀﰁﰂﰃﰄﰅﰆﰇﰈﰉﰊﰋ ﰌ ​

195 האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור “קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות.

Verse 196

ﭑﭒﭓﭔﭕﭖﭗﭘﭙﭚ ﭛ ​

196 אללה הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן), והוא מגן הישרים.

Verse 197

ﭜﭝﭞﭟﭠﭡﭢﭣﭤﭥ ﭦ ​

197 וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים.”

Verse 198

ﭧﭨﭩﭪﭫﭬﭭﭮﭯﭰﭱﭲﭳ ﭴ ​

198 אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביסים אליך, הרי הם אינם רואים.

Verse 199

ﭵﭶﭷﭸﭹﭺﭻ ﭼ ​

199 קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת.

Verse 200

ﭽﭾﭿﮀﮁﮂﮃﮄﮅﮆﮇ ﮈ ​

200 ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא, אז בקש עזרה מאללה כי הוא הכול שומע והכול יודע.

Verse 201

ﮉﮊﮋﮌﮍﮎﮏﮐﮑﮒﮓﮔ ﮕ ​

201 אכן אלה היראים את אללה, אם השטן ינסה לפתותם, נזכרים (תיכף), והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר).

Verse 202

ﮖﮗﮘﮙﮚﮛﮜ ﮝ ​

202 ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים.

Verse 203

ﮞﮟﮠﮡﮢﮣﮤﮥﮦﮧﮨﮩﮪﮫﮬﮭﮮﮯﮰﮱﯓﯔﯕﯖﯗ ﯘ ​

203 אם לא תביא להם אות, יאמרו, “מדוע לא תמציא אותו בעצמך?” אמור, “אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים.

Verse 204

ﯙﯚﯛﯜﯝﯞﯟﯠ ﯡ ​

204 וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם), האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו.

Verse 205

ﯢﯣﯤﯥﯦﯧﯨﯩﯪﯫﯬﯭﯮﯯﯰﯱ ﯲ ​

205 והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת.

Verse 206

ﯳﯴﯵﯶﯷﯸﯹﯺﯻﯼﯽﯾ ﯿ ​

206 אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד.