תרגום סורה الفرقان בالعبرية מالترجمة العبرية
Verse 1
1 יבורך זה אשר הוריד את הפורקאן (הקוראן) אל עבדו (מוחמד) כדי שישמש אזהרה לעולמים.
Verse 2
2 זה אשר לו מלכות השמים והארץ, ולא לקח בן ולא היה לו שותף במלכות, ברא כל דבר והשלים אותו לפי מידה מותאמת.
Verse 3
3 הם לקחו מלבדו אלילים, שלא בראו דבר והם עצמם נבראו, ואין בכוחם להזיק או להועיל אפילו לעצמם. אינם שולטים לא במוות ולא בחיים, ואינם יכולים להחיות מתים.
Verse 4
4 ואמרו אלה אשר כפרו: “אין זה (הקוראן) אלא שקר אשר בדה אותו בעזרת אנשים אחרים”. והם קיפחו ובדו שקר.
Verse 5
5 ואמרו: ”אין זה אלא לקט אגדות קדומות שהוא רשם מפי מישהו אשר הכתיב לו אותו, בוקר וערב”.
Verse 6
6 אמור: “הוריד אותו היודע את נסתרות השמים והארץ, אכן הוא הסולח והרחום”.
Verse 7
7 ואמרו: “מה לו לשליח הזה, שהוא אוכל מזון ומהלך בשוק (כשאר בני האדם) ? למה לא הורד אליו מלאך כדי להיות מזהיר לצדו?
Verse 8
8 או מדוע לא יוטל אליו אוצר? או יהיה לו גן אשר יאכל מפריו?”. ואמרו המקפחים: “אכן אתם הולכים בעקבות איש מוקסם”.
Verse 9
9 ראה איך הם מדמים אותך במשלים, ואז תעו ולא יוכלו למצוא את השביל (האמונה).
Verse 10
10 יתברך זה אשר אם ירצה ייתן לך דברים טובים מאלה, גנים מתחתיהם זורמים נהרות, וגם יעשה לך ארמונות (בגן עדן).
Verse 11
11 ואולם הם הכחישו את בוא השעה, ולמכחיש את בוא השעה אנו הועדנו אש בוערת.
Verse 12
12 כאשר תחזה בהם ממרחקים, הם ישמעו את זעפה ושאגתה,
Verse 13
13 וכאשר יושלכו כבולים למקום צר, הם יקראו לאבדון.
Verse 14
14 (אז נאמר להם): “אל תבקשו היום אבדון פעם אחת, בקשו אבדון הרבה פעמים”.
Verse 15
15 אמור להם: “האם זה טוב יותר או גן הנצח אשר הובטח ליראים? הוא יהיה להם הגמול והגורל”,
Verse 16
16 להם יהיה שם כל אשר ירצו לנצח. זו הבטחה שאחראי לה ריבונך.
Verse 17
17 ביום אשר יאסוף אותם ואת אשר עבדו מלבד אללה, אז יאמר: “האם אתם התעיתם את עבדיי אלה, או הם סטו מהדרך (האמונה)?”
Verse 18
18 יאמרו: “ישתבח שמך! אין לנו סמכות לשמש כאדונים במקומך, אולם אתה נתת להם ולאבותיהם לחיות חיי רווחה עד אשר שכחו לזכור אותך, כי נבערים היו”.
Verse 19
19 וכבר הכחישו את טענותיכם, ואינכם יכולים למנוע את עונשכם ולא לעזור לעצמכם במאומה, וכל חוטא מכם יעונה בעונש עצום.
Verse 20
20 וכל השליחים אשר שלחנו לפניך היו אוכלים מזון ומהלכים בשווקים. כך אנו מעמידים אתכם בניסיון לראות אם התאזרו בסבלנות, וכי ריבונך רואה הכול.
Verse 21
21 ואמרו אלה אשר אינם מצפים לפגישה עמנו: “למה לא ירדו אלינו המלאכים, או למה לא נראה את ריבוננו?”, נפשם גאוותנית, והם מעזים העזה גדולה.
Verse 22
22 ביום אשר יראו את המלאכים, לא יהיה זה יום בשורה טובה לחוטאים, ויאמרו(המלאכים) להם: “נאסר עליכם להיכנס אל תוך גן עדן”.
Verse 23
23 ואנו ניגש אל מעשיהם שביצעו (בעולם הזה) ונהפוך אותם אבק מרחף.
Verse 24
24 אולם אנשי גן העדן ימצאו ביום ההוא מעון ומקום מנוחה טוב ביותר.
Verse 25
25 וביום שבו ייבקעו השמים עם העננים, ויורדו המלאכים (בהמוניהם),
Verse 26
26 ביום ההוא יהיה שלטון הצדק לרחמן, ויהיה זה יום קשה לכופרים.
Verse 27
27 ובאותו יום ינשוך הכופר את כפות ידיו ויאמר: “לו רק הלכתי בדרכו של השליח,
Verse 28
ﮣﮤﮥﮦﮧﮨ
ﮩ
28 אוי ואבוי לי! לו רק לא לקחתי את פלוני(הכופר) לידיד לי,
Verse 29
29 הוא התעני מדבר-התוכחה (הקוראן) שבא אליי”. מאז ומתמיד הפקיר השטן את האדם.
Verse 30
30 אמר השליח: “ריבוני! בני עמי נטשו את הקוראן הזה”.
Verse 31
31 כך הצבנו לכל נביא לפניך אויב מבין הכופרים המכחשים, אולם ריבונך דיו לך כמדריך ומגן.
Verse 32
32 ואמרו אלה אשר כפרו: “למה לא הורד אליו הקוראן בבת אחת?” והורדנו אותו כך בהדרגה למען נחזק את לבך.
Verse 33
33 על כל טענה אשר יביאו לך נמציא לך דבר צדק מפורש היטב.
Verse 34
34 אלה אשר יגררו על פניהם אל הגיהינום, אלה אשר הוא רע מכל מקומם, והם התועים ביותר.
Verse 35
35 וכבר נתנו למשה את הספר (התורה), ועשינו אתו אחיו הרון לעוזר.
Verse 36
36 ואמרנו: “לכו שניכם אל העם אשר התכחשו לאותותינו”, אז הכחדנו אותם לחלוטין.
Verse 37
37 ואת בני עמו של נוח אשר התכחשו לשליחים הטבענו במבול, ועשינו אותם אות לאנשים, והכנו למקפחים עונש כואב.
Verse 38
38 ובני עאד ובני ת'מוד ובעלי אר-רס ודורות רבים בין אלה,
Verse 39
39 לכולם הבאנו להם משלים, ואת כולם הכחדנו לחלוטין.
Verse 40
40 וכבר הם עוברים על-יד העיר, אשר הורדו עליה הגשמים הרעים ביותר (והושמדה), הלא חזו בה? אבל הם לא היו מייחלים לתחיית-המתים.
Verse 41
41 ואם ראו אותך הם לועגים לך: “האם זה אשר הביא אללה כשליח לנו?”
Verse 42
42 הוא כמעט התעה אותנו מאלילינו לולא החזקנו בהם”, אך סופם שיידעו, כאשר יראו את העונש, מי התועה בדרך.
Verse 43
43 הראית את זה אשר לוקח לו את תאוותו לאלוה? האם תוכל להיות אחראי לו?
Verse 44
44 או השוקל בדעתך כי רובם יוכלו לשמוע או להבין? אולם הם רק כבהמות, אפילו תועים יותר מהדרך (האמונה).
Verse 45
45 האם לא ראית שריבונך פורש את הצל, ולו רצה היה מפסיק את תנועתו, ואז ציווינו את השמש שתגלהו כסימן לקיומו.
Verse 46
ﭳﭴﭵﭶﭷ
ﭸ
46 אז אנו מושכים את הצל בחזרה אלינו לאט- לאט.
Verse 47
47 והוא זה אשר עשה לכם את הלילה כלבוש, ואת השינה למנוחה, ועשה את היום להשיג מחייה.
Verse 48
48 והוא אשר הוביל את הרוחות לציון על הגעת רחמיו, והורדנו מן השמים מים טהורים,
Verse 49
49 כדי להחיות בהם אדמה אשר הייתה מתה ולהשקות ממה שיצרנו בהמות ואנשים רבים.
Verse 50
50 וכבר פיזרנו אותו (את המים) ביניהם למען יזכרו, ואולם רוב האנשים לא נזכרו וכפרו.
Verse 51
51 אילו רצינו, היינו שולחים מזהיר אל כל עיר,
Verse 52
52 לכן, אל תישמע לכופרים, והתאמץ במאמץ רב בעת קריאתך לכופרים להאמין באמצעותו (הקוראן).
Verse 53
53 אללה הוא זה אשר יצר את שני הימים, האחד שמימיו מתוקים וערבים והשני שמימיו מלוחים ומרים, וקבע מצר ביניהם וחיץ מפריד ביניהם.
Verse 54
54 והוא אשר יצר מן המים בן אדם, ונתן לו וקבע לו קשרי ייחוס וחיתון, כי ריבונך הכול
Verse 55
55 ועובדים, מלבד אללה, (אלילים) אשר לא יוכלו להועיל או להזיק להם, וכך נלחם הכופר (דרך השטן) עד ריבונו.
Verse 56
ﭑﭒﭓﭔﭕ
ﭖ
56 אולם אותך (מוחמד) שלחנו כמבשר ומזהיר.
Verse 57
57 אמור להם: “איני דורש מכם גמול על זה, אני רק עוזר לכם ולכל מי שירצה למצוא שביל אל ריבונו.
Verse 58
58 ויהי משענך על החי שלא ימות (הנצחי), ופאר והלל אותו, כי הוא הבקי הטוב ביותר בחטאי עובדיו.
Verse 59
59 הוא אשר יצר את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם בשישה ימים, ואז התעלה על כס-המלכות, הוא הרחמן. אם יש לך ספיקות שאל עליו את (השליח) הבקי בגדולתו.
Verse 60
60 ואם אומרים להם: “סגדו לרחמן!” הם אומרים: “מי הוא הרחמן? האם נסגוד למי שאתה מצווה אותנו?”, וזה הוסיף לסלידתם(מן האמונה באללה).
Verse 61
61 יתברך מי ששם בשמים כוכבים עם מנורה (השמש) וירח מאיר.
Verse 62
62 והוא שקבע את היום והלילה להתחלף ביניהם, למי שחפץ לזכור או להביע תודה.
Verse 63
63 עובדי הרחמן הפוסעים בארץ בצניעות, אם יפנו אליהם הבורים בגסות, יאמרו, “שלום”,
Verse 64
ﯟﯠﯡﯢﯣ
ﯤ
64 ואלה הם אשר סוגדים בלילות לריבונם,
Verse 65
65 ואלה הם אשר אומרים: “ריבוננו! סלק מעלינו את עונש גיהינום, כי עונשו קשה מאוד,
Verse 66
ﯲﯳﯴﯵ
ﯶ
66 מה רע לשכון ולחיות בו”.
Verse 67
67 ואלה הם אשר בתרומתם לצדקה, לא יפזרו ולא יקמצו, כי אם ינקטו שביל באמצע,
Verse 68
68 והם אלה אשר לא יתפללו לאל אחר מלבד אללה, ואינם רוצחים את הנפש אשר אללה מנע, מלבד אשר במשפט צדק ולא ינאפו. והמבצע זאת יוענש,
Verse 69
69 וביום תחיית-המתים יוענש כפליים, ויישאר מלא קלון(בגיהינום) לנצח,
Verse 70
70 אך השבים לאללה והמאמינים והעושים מעשים טובים, להם יחליף אללה את הרעות בטובות, כי אללה הוא סלחן רחום.
Verse 71
71 ומי ששב לאללה והעושים את הטוב אכן אללה מקבל אותם,
Verse 72
72 ואלה אשר אינם מעידים עדות שקר, ובפוגשם רכילויות ילכו מתעלמים בכבוד,
Verse 73
73 ואלה הם אשר אם יצוינו בפניהם אותות ריבונם, לא יגיבו בחירשות ועיוורון.
Verse 74
74 והם האומרים: “ריבוננו! תן לנו מרגוע בנשותינו וילדינו, ועשה אותנו דוגמה ליראים”,
Verse 75
75 כל אלה יקבלו גמול על סבלנותם מקום מפואר (בגן עדן), ושם ויקבלו את פניהם בברכת שלום,
Verse 76
ﯜﯝﯞﯟﯠﯡ
ﯢ
76 ושם ישכנו לנצח, במשכן ובמעון נוחים ביותר.
Verse 77
77 אמור: “ריבוני לא היה מתייחס אליכם אלמלא קראתם אליו בתחינה. אך, התכחשתם, משום כך, אין לכם מנוס מהעונש”.
تقدم القراءة