תרגום סורה التوبة בالعبرية מالترجمة العبرية
Verse 1
1 זוהי הצהרה מאללה ושליחו כי פטורים אתם מהברית אשר כרתם אתם עם המשתפים (עבודה זרה).
Verse 2
2 תוכלו לנוע בארץ במשך ארבעה חודשים ללא הפרעה, ודעו כי לא תחמקו מאללה, וכי אללה משפיל את הכופרים.
Verse 3
3 וזוהי הודעה מאת אללה ושליחו אל האנשים ביום החג' הגדול, כי אללה ושליחו אינם מחויבים עוד כלפי המשתפים. ואם תבקשו חרטה כנה, יהיה זה טוב לכם, ואולם אם תתרחקו (תכפרו), דעו כי לא תוכלו להימלט מאללה. והזהר את אלה אשר כפרו כי להם עונש כואב (ביום הדין).
Verse 4
4 פרס לאלה מבין המשתפים שערכתם אתם ברית, ואשר לא החסירו דבר מהתחייבותם כלפיכם, ולא עזרו לאויביכם. כי אללה אוהב את היראים.
Verse 5
5 עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום שתמצאו אותם. אסרו אותם, שימו עליהם מצור, והמתינו להם בכל מארב, אך אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, ויתנו את הזכאת (צדקת חובה), שחררו אותם, כי אכן אללה הוא הסלחן והרחום.
Verse 6
6 ואם אחד מן המשתפים יבקש את חסותך, תן לו את חסותך למען ישמע את דבר אללה, ואחר-כך הגן עליו עד אשר יגיע למקום שבו הוא בטוח. זאת כי הם אכן אנשים שאינם יודעים.
Verse 7
7 איך תהיה למשתפים הבטחה לשלום אצל אללה ואצל שליחו. ההבטחה לשלום תינתן רק לאלה אשר ערבתם עמם הסכם ליד המסגד הקדוש. כל עוד הם מקיימים את תנאי ההסכם אתכם, קיימו גם אתם את התנאים אתם. כי אללה אוהב את היראים.
Verse 8
8 הכיצד (תאמינו להם?) ואם הם יגברו עליכם, הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר בינכם ולא בברית שנתנו לכם. הם ירגיעו אתכם במה שהם אומרים בפיותיהם, אמנם בלבבם הם שונאים אתכם, ורובם מושחתים.
Verse 9
9 הם מכרו את אותות אללה במחיר זול מאוד, ומנעו (אנשים) מללכת בשבילו. אכן רע אשר היו עושים.
Verse 10
10 הם לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם לבין המאמינים ולא בהתחייבות שנתנו להם. כל אלה הם העוברים את המורשה.
Verse 11
11 אולם אם יתחרטו בכנות, ויקיימו את התפילה, וישלמו את הזכאת (צדקת חובה), יהיו אחיכם לאמונה. ונבהיר את האותות לאנשים בעלי-דעת.
Verse 12
12 אם יפרו את שבועותיהם לאחר שהתחייבו לקיימן והשמיצו את דתכם, כי אז היאבקו בראשי הכפירה, כי אין הם מקיימים את שבועותיהם, למען יימנעו ממעשים כאלה.
Verse 13
13 הלא תיאבקו באנשים אשר הפרו את שבועותיהם, ופעלו לגרש את השליח, והם התחילו במערכה נגדכם לראשונה? היראים אתם אותם? אכן אללה ראוי יותר שתיראו אותו אם אכן אתם מאמינים.
Verse 14
14 היאבקו בהם ואללה יעניש אותם בידיכם וישפיל אותם ויביא לכם ניצחון עליהם ויביא הנאה ללבבם של אנשים מאמינים.
Verse 15
15 וירחיק את הכעס מלבם, ויקבל אללה את חרטתו הכנה של מי שירצה, כי אללה הוא היודע והחכם.
Verse 16
16 האם חשבתם שאללה יניח לכם לפני שהוא יידע מי מכם מאלה אשר התאמצו בהקרבה ולא לקחו להם ידידי נפש. מלבד אללה ושליחו והמאמינים? אללה בקי היטב במעשיכם.
Verse 17
17 אסור למשתפים להקים מסגדי אללה כל זמן שהם מעידים על עצמם שהם כופרים. האנשים האלה, מעשיהם לא יתקבלו, ובאש הגיהינום הם יישארו לנצח.
Verse 18
18 אכן המקים את מסגדי אללה הם רק זה המאמין באללה וביום האחרון, והמקיים את התפילה, ונותן את הזכאת (צדקת חובה), ולא חרד אלא מפני אללה, אולי אלה אכן יהיו מן המודרכים.
Verse 19
19 האם אתם חושבים שהשקאת העולים־לרגל והשירות במסגד הקדוש שווים למעשיו של המאמין באללה והיום האחרון או המתאמץ בהקרבה בשביל אללה? אין הם שווים אצל אללה. ואללה אינו מדריך את המקפחים.
Verse 20
20 אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בהקרבה למען אללה של רכושם ונפשותיהם, דרגתם גבוהה יותר מכולם אצל אללה, ואלה הם הזוכים.
Verse 21
21 יבשר להם ריבונם כי יעניק להם מרחמיו ושביעות רצון וגני עדן שבהם להם אושר לעולם ועד
Verse 22
22 ובהם יישארו לעולם, כי אצל אללה הגמול הגדול ביותר.
Verse 23
23 הוי אלה אשר האמינו! אל תיקחו את אבותיכם ואחיכם אדונים לכם אם הם בוחרים בכפירה במקום האמונה, וכל הלוקח אותם באדונים הן, אלה הם המקפחים.
Verse 24
24 אמור “אם אבותיכם ובניכם ואחיכם ונשיכם וקרובי משפחתכם, והרכוש שרכשתם, והסחורות שאתם פוחדים לאי-מכירתן, והמשכנות המסופקים ממנה, אם כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ומשליחו והתאמצות בהקרבה בשבילו, אז המתינו עד שיבצע אללה את הציווי שלו, ואללה לא ידריך את האנשים המושחתים.
Verse 25
25 כבר עזר לכם אללה והעניק לכם ניצחון במקומות רבים. אומנם ביום חונין כאשר מצא חן בעיניכם מספרכם הגדול ולא הועיל לכם בכלום, ומרחבי הארץ נעשו צרים עבורכם, ואחר כך גם הפניתם עורף וברחתם,
Verse 26
26 אז הוריד אללה שלווה על שליחו ועל המאמינים, והוריד חיילים שנסתרו מעיניכם, והעניש את אלה אשר כפרו, וזה העונש של הכופרים.
Verse 27
27 אז, יקבל אללה את אשר ירצה (ממבקשי הסליחה), כי אללה הוא הסלחן והרחום.
Verse 28
28 הוי אלה אשר האמינו! אמנם המשתפים טמאים ואסור להם להתקרב אל המסגד אלחראם (הכעבה) לאחר השנה הזאת. ואם אתם פוחדים למחסור, אללה בחסדו ימלא חסרונכם אם ירצה, כי אללה יודע הכול והחכם.
Verse 29
29 הילחמו באלה אשר אינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון ואינם אוסרים את אשר אסר אללה ושליחו ואינם מתמסרים לפי האמונה הצודקת, מאלה אשר היה להם ספר עד שישלמו את הג'זיה ויקבלו את שלטונכם עליהם.
Verse 30
30 אמרו היהודים שעזרא הוא הבן של אללה. הנוצרים אמרו שהמשיח (ישוע בן מרים) הוא הבן של אללה. סברות שווא אלה דומות לדברי אלה אשר כפרו לפניהם. יקלל אותם אללה כי הם סוסים מן הצדק אל השקר.
Verse 31
31 הם לקחו את רבניהם ואת הנזירים לאדונים להם מלבד אללה. הם גם לקחו את המשיח בן מרים לאדון מלבד אללה, ולא הצטוו אלא לעבוד רק אלוה אחד שאין אלוה מלבדו, והוא נעלה מעל כול מה שהם משתפים אתו.
Verse 32
32 הם רוצים לכבות את אור אללה בפיותיהם, אך ממאן אללה אלא שישלים את אורו על כורחם של הכופרים.
Verse 33
33 הוא (אללה) אשר שלח את שליחו (מוחמד) בדרך הישר ובדת הצדק, כדי שישליטה על האמונות כולן, אפילו אם יתעבו זאת המשתפים (עבודה זרה).
Verse 34
34 הוי אלה אשר האמינו! יש רבים מהרבנים והנזירים אשר מועלים בממון האנשים בלא צדק, ומונעים אנשים מללכת בשביל של אללה. אך לאלה אשר יצברו זהב וכסף, ולא יתרמו למען אללה, בשר להם עונש כואבי
Verse 35
35 ביום אשר ילהיטו את (מטבעות הזהב והכסף) באש גיהינום, יצרבו הכוויות על מצחיהם, צדדיהם וגביהם,(ויאמר להם), “זה מה שצברתם לעצמכם, טעמו את אשר צברתם”.
Verse 36
36 מספר החודשים (אשר נקבעו) אצל אללה שנים עשר חודש, בספר של אללה ביום אשר בו יצר את השמים ואת הארץ, וארבעה מהם קדושים. זוהי הדת בעלת הערך. על כן אל תקפהו בהם את עצמכם. הילחמו במשתפים (עבודה זרה) כולם, כפי שהם נלחמים בכם כולכם, ודעו כי אללה הוא אכן עם היראים.
Verse 37
37 דחיית חודש קדוש מהשנה אינה אלא הוספה לכפירה, ויותעו בה אלה אשר כפרו, שנה אחת יחללו אותו ושנה אחרת יקדשו אותו, כדי להתאים למספר החודשים שאללה קידש, ובזה הם מחללים את מה שאללה עשה קדוש. המעשה הרע הזה נעשה יפה בעיניהם. ואללה לא ידריך את הכופרים.
Verse 38
38 הוי אלה אשר האמינו! מה קורה לכם כאשר נאמר לכם צאו בשביל אללה, נדבקתם אל הארץ (מהחשש)? האם רציתם את חיי העולם הזה במקום חיי העולם הבא? תענוגות העולם הזה מעטים מאוד בהשוואה לתענוגות העולם הבא.
Verse 39
39 אם לא תצאו, אללה יעניש אתכם עונש כואב, ויביא במקומכם אנשים אחרים שיצאו, ולא תוכלו להזיק לו בכלום, כי הוא אללה הכול-יכול.
40 אם לא תעזרו לו(לנביא), דעו שאללה כבר עזר לו כאשר הוציאו אותו אלה אשר כפרו (ממכה). כשהיו מסתתרים במערה, הוא (הנביא) אמר לחברו, “אל תתעצב! אללה הוא עמנו”, אז הוריד אללה את שלוותו עליו, וסייע לו בגדודים אשר לא ראיתם, והוא השפיל את דברי אלה אשר כפרו, ודברי אללה הם תמיד העליונים, אכן אללה הוא העזוז והחכם.
Verse 41
41 צאו בכל מצב אשר תהיו, והתאמצו בהקרבה בשביל אללה ברכושכם ובנפשותיכם, כי זה טוב יותר לכם, אם אכן יודעים אתם.
Verse 42
42 לו זה היה שלל שזוכים בו ללא מאמץ והדרך קצרה וקלה, היו מצטרפים אליך, אך המרחק היה ארוך וקשה יותר מדי בשבילם. והם יישבעו באללה, “לו יכולנו היינו יוצאים אתכם” (ובשבועת שקר כזו) יביאו כיליון על עצמם, כי אללה יודע שהם אכן משקרים.
Verse 43
43 יסלח לך אללה! מדוע הרשית להם, עד שיתברר לך אלה אשר צדקו, ותדע (מי הם) השקרנים?
Verse 44
44 אלה אשר האמינו באללה וביום האחרון אינם מבקשים את רשותך כי יתאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם. ואללה יודע את היראים.
Verse 45
45 שואלים את רשותך, רק אלה אשר אינם מאמינים באללה וביום האחרון ויש חשד בלבבם, והם מבולבלים בחשדם.
Verse 46
46 לו רצו לצאת אתך, הם היו מתכוננים, אולם אללה לא אהב את יציאתם אתך, לכן מנע מהם לקום ולצאת, ונאמר להם, “הישארו עם אלה שאינם יכולים לצאת (כמו הנשים, והילדים, והזקנים, והחולים, ואחרים).”
Verse 47
47 אילו יצאו אתכם, היו מוסיפים לכם רק רוע ובלבול דעת, והיו ממהרים להסית בינכם אחד עד האחר ליצור פירוד בקרבכם, ויש אחדים מכם הנוטים לשמוע להם. ואללה מכיר את המקפחים.
Verse 48
48 כבר מקודם תכננו ליצור מחלוקת (בין המאמינים), וניסו להכשיל אותך, עד אשר הופיע הצדק ודבר אללה ניצח, והם מלאו רוגז.
Verse 49
49 ויש ביניהם מי שאומר, “הרשה לי לא להצטרף אליך, ואל תעמידני במבחן”, וכבר נכשלו במבחן, וגיהינום מקיפה את הכופרים מכל הצדדים.
Verse 50
50 ואם משהו טוב יקרה לך, זה יפריע להם מאוד. ואם יפגע בך אסון, הם יאמרו, “טוב שדאגנו לעצמנו ולעניינינו”, ויתרחקו ממך כשהם שמחים (בגלל מה שפגע בך).
Verse 51
51 אמור, “כלום לא יפגע בנו חוץ ממה שאללה כתב לנו, הוא האדון עלינו, ועל אללה אכן סומכים המאמינים”.
Verse 52
52 אמור, “אתם מצפים שיקרה לנו אחת משתי הטובות מעם אללה, (ניצחון או מוות בשביל אללה), אך אנו מצפים לכך שאללה יפגע בכם בעונש, מאצלו או על-ידנו, אז המתינו, וגם אנו עמכם ממתינים.”
Verse 53
53 אמור “אם תוציאו ממון מרצון או בלי-רצון, לא יתקבל מכם, כי אתם הייתם אנשים מושחתים.”
Verse 54
54 ולא מנע מהם שיתקבלו מהם תרומותיהם לצדקה אלא כי היו כופרים באללה ובשליחו, ואינם מגיעים לתפילה אלא בעצלנות, ואינם תורמים מכספיהם כי אם רק בעל כרחם.
Verse 55
55 אל תתפעל מכמות הונם ומספרם הרב של בניהם, כי אללה נתן להם את כל זה כעונש בעולם-הזה עד שימותו ככופרים.
Verse 56
56 הם (הצבועים) נשבעים באללה כי הם שייכים לכם (מאמינים), והם אינם שייכים לכם, אבל הם עושים זאת מתוך פחד.
Verse 57
57 לו היו מוצאים מחסה או מערה, או מקום אחר שיוכלו להסתתר בו, היו נכנסים אליו בחיפזון.
Verse 58
58 יש כאלה מביניהם מזלזלים בך בגלל חלוקת כספי הצדקה. אך, אם הם יקבלו חלק אז הם ישמחו, ואם הם לא יקבלו אז הם יזעמו.
Verse 59
59 לו רק היו מסתפקים במה שאללה ושליחו נותנים להם, והיו אומרים, “דיינו באללה, הוא ייתן לנו מחסדו, וגם שליחו ייתן לנו, ורק את אללה אנחנו מבקשים”.
Verse 60
60 אמנם הצדקות (זכאת חובה) לעניים, והמסכנים, והעוסקים בהן, ולאלה אשר אתם מקרבים את לבבם, ולשחרור עבדים, והשקועים בחובות, ואלה אשר בשביל אללה, ועוברי האורח, (החלוקה הזאת היא) מצווה מאללה, ואללה הוא היודע והחכם.
Verse 61
61 יש ביניהם (הצבועים) אלה אשר מציקים לנביא, ואומרים “הוא מסה אוזן ומאמין לכל אחד.” אמור “הוא אוזן המקשיבה לכל דבר טוב שאתם אומרים לו, והוא מאמין באללה, ומאמין למאמינים. גם הוא רב רחמים לאלה שהאמינו מבינכם. אך אלה המציקים לשליח אללה להם עונש כואב.”
Verse 62
62 הם (הצבועים) נשבעים לכם באללה לרצותכם, אך מוסב להם כי ירצו את אללה ואת שליחו אם בצדק הם מאמינים.
Verse 63
63 האם אינם יודעים, כי עונש הגיהינום מחכה לכל המתנגד לאללה ולשליחו, ובה יישאר לנצח? זו הכלימה האדירה.
Verse 64
64 הצבועים מפחדים שמא תורד סורה אשר תודיע להם את מה שהם מסתירים בלבבם (מן הכפירה). אמור להם “המשיכו ללעוג, אללה מגלה את מה שאתם מפחדים ממנו.”
Verse 65
65 אם תשאל אותם (אודות מה שהם אומרים נגדך), יאמרו, “היינו מתלוצצים”. אמור, “האם באללה, ובאותותיו, ובשליחו אתם מתלוצצים?
Verse 66
66 אל תתנצלו! כבר חזרתם לכפירה לאחר שהאמנתם, אם נסלח לאנשים מכם (שהתחרטו בכנות), נעניש אחרים על כי היו כופרים מכחשים”.
Verse 67
67 הצבועים והצבועות דומים זה לזה, הם מצווים לעשות את האסור והרע, ואוסרים את המורשה והטוב, ואינם תורמים מהונם לצדקה. הם שכחו את אללה, והוא שכח אותם (מרחמיו). אכן הצבועים הם המושחתים.
Verse 68
68. אללה הבטיח לצבועים ולצבועות ולכופרים את אש גיהינום, ולעולם יחיו בה, והיא מנת חלקם, וקילל אותם אללה, ומחכה להם עונש מתמיד.
Verse 69
69 (דומים המעשים של הצבועים) למעשיהם של אלה שקדמו לכם, הם היו חזקים מכם ועשירים יותר מכם ועם יותר בנים, והם נהנו מאוד ממה שניתן להם, וגם אתם נהניתם בחלקכם כמו אלה שהיו לפניכם, והם נהנו ממה שניתן להם, ושקעתם בדברי שקר על אללה כפי שהם שקעו. עמלם של אלה הלך לאיבוד בעולם הזה, ובעולם הבא אלה הם יהיו המפסידים.
Verse 70
70 האם לא קיבלו את תולדות אלה שקדמו להם? העם של נוח, ות'מוד, והעם של אברהם, ותושבי מדין, והערים ההפוכות(אנשי לוט), אשר שליחיהם הביאו להם אותות בהירים, לכן אללה לא קיפח אותם, הם קיפחו את עצמם.
Verse 71
71 המאמינים והמאמינות מגינים איש לרעהו. הם מצווים לעשות את המורשה והטוב, ואוסרים את האסור והרע, ומקיימים את התפילה, ומשלמים את הזכאת (צדקת חובה), ושומעים בקול אללה ושליחו. אללה ירחם עליהם (ביום הדין), ואכן אללה הוא העזוז והחכם.
Verse 72
72 הבטיח אללה למאמינים ולמאמינות גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ואשר יחיו בהם לנצח, ומשכנות נאים בגני עדן, נוסף לכל זה יקבלו חסד מאללה, וזוהי הזכייה האדירה.
Verse 73
73 הוי הנביא! התאמץ בהקרבה הכופרים והצבועים, ואל תרפה מהם, כי משכנם יהיה בגיהינום, וכמה איום הגורל.
74 הם (הצבועים) נשבעים באללה שלא אמרו דבר (המזיק לנביא ולמאמינים), אומנם, הם אמרו את אמרת הכפירה, וכפרו לאחר התאסלמותם (התמסרותם), ותכננו, אבל לא הצליחו. ולא רצו לנקום בהם אלא כי אללה ושליחו עשו מהם עשירים מחסד מאללה. לכן, אם יתחרטו בכנות, זה יהיה יותר טוב בשבילם, אבל אם יתרחקו, יענישם אללה עונש כואב בעולם-הזה (ובעולם הבא), ולא יהיה להם בארץ אדון ולא תומך.
Verse 75
75 ויש כאלה מביניהם שהתחייבו לאללה, “אם הוא ייתן לנו מחסדו, ניתן צדקה ונהיה מן הישרים”.
Verse 76
76 ואולם כאשר העניק להם מחסדו, הם מנעו אותו והתרחקו(וכפרו) כשהם סוסים רחוק מן הצדק.
Verse 77
77 לכן אללה הוסיף צביעות בלבבם, עד היום שיפגשוהו (יום הדין) משום שהם הפרו את התחייבותם לאללה, ובמה שהיו משקרים.
Verse 78
78 האם אינם יודעים כי אללה יודע את מה שהם מסתירים ואת סוד שיחם? ואכן אללה יודע את הנסתרות.
Verse 79
79 אלה (הצבועים) שפוגעים במאמינים המתנדבים לתת צדקה, וגם הם פוגעים במאמינים (העניים) שבקושי יכולים לתת צדקה, הם (הצבועים) מזלזלים בהם, אללה יזלזל בהם, ועונש כואב מצפה להם.
Verse 80
80 לא ישנה אם תתפלל בשבילם שאללה יסלח להם, או לא תתפלל, אפילו אם תתפלל למענם שבעים פעם, אללה לא יסלח להם בשום אופן, משום שכפרו באללה ובשליחו, ואללה לא ידריך את המושחתים.
Verse 81
81 שמחו אלה אשר נשארו בבתיהם ולא הצטרפו לשליח אללה. ושנאו להתאמץ בהקרבה ברכושם ובנפשותיהם למען אללה. ואמרו, “אל תצאו בחום”. אמור, “האש של גיהינום לוהטת יותר, לו רק היו מבינים”.
Verse 82
82 אז הם יצחקו מעט (בעולם הזה), אבל הם עומדים לבכות הרבה (בעולם הבא) כגמול על אשר עשו.
Verse 83
83 וכאשר יחזירך אללה אל אחת מקבוצותיהם (הצבועים), ואז יבקשו אותך להרשות להם לצאת אתך. אמור, “לא תצאו איתי לעולם, ולא תילחמו אתי באויב לעולם. בפעם הראשונה רציתם להישאר בבית, ולכן הישארו עם אלה שנשארים בבית החלשים (הנשים והילדים והזקנים והחולים וכו'...)”.
Verse 84
84 ואתה (השליח) אל תתפלל לעולם על גופת אחד מהם ואל תעמוד ליד קברו להתפלל למענו, משום שהם כפרו באללה ובשליחו ומתו בעודם מושחתים.
Verse 85
85 ואל תתרשם מהונם הרב והמספר הגדול של בניהם. אללה רוצה לתת להם את זה כעונש בשבילם בחיי העולם הזה, ועד שימותו ככופרים.
Verse 86
86 וכאשר יורדת טורה האומרת, “האמינו באללה והתאמצו בהקרבה למען אללה עם שליחו”, בעלי האמצעים מביניהם מיד ישאלו את רשותך, ויאמרו, “הרשה לנו להישאר עם אלה שנשארים בבית.
Verse 87
87 הם (הצבועים) רוצים להיות עם הנשארים (עם הנשים והילדים והזקנים ובעלי המום), כי נחתמו לבבותיהם, לכן, הם לא יבינו.
Verse 88
88 אך השליח ואלה אשר האמינו אתו התאמצו בהקרבה למען אללה ברכושם ובנפשותיהם, ואלה שמור להם כול הטוב ואלה הם המצליחים.
Verse 89
89 הכין אללה להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם. לעולם יחיו בהם, וזו הזכייה הגדולה.
Verse 90
90 באו המשתמטים מבין שוכני המדבר שמבקשים להרשות להם (לא לצאת למען אללה), ונשארו אלה המתכחשים לאללה ולשליחו, עונש כואב יפגע באלה אשר כפרו מביניהם
Verse 91
91 אין חטא על החלשים והחולים ועל אלה שאין להם האמצעים הכלכליים להכין את עצמם לצאת (להקרבה למען אללה), אם הם נשארו נאמנים לאללה ולשליחו, כי אין על המיטיבים (החזקים באמונתם) שום שביל, ואללה הוא הסלחן והרחום
Verse 92
92 גם אין(חטא) על אלה אשר באו אליך למען תעזור להם, ואמרת להם, “אין לי שום אמצעים לתת לכם”, ואז שבו על עקבותיהם ועיניהם זולגות דמעות מצער, כי אין להם האמצעים הכלכליים לצאת אתך (להקרבה למען אללה).
Verse 93
93 האשמה היא על אלה השואלים את רשותך כשהם עשירים, הסכימו להיות עם הנשארים בבית. אללה אסם את לבבם, ואין הם יודעים (את חומרת מעשיהם).
Verse 94
94 הם מתנצלים אליכם בשובם אליכם, אמור: “אל תתנצלו! לא נאמין לכם כלל, משום שאללה גילה לנו מהחדשות שלכם, אללה יודע את מעשיכם, וגם שליחו, ואז אתם תושבו אל אשר יודע את הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את אשר עשיתם.”
Verse 95
95 הם יישבעו לכם באללה כאשר תחזרו אליהם, שלא תפנו להם עורף, למרות זאת, עזבו אותם לנפשם, כי טמאים הם. משכנם הוא גיהינום, כגמול על אשר עשו.
Verse 96
96 הם יישבעו לכם כדי שתהיו מסופקים מהם, וגם אם תהיו מסופקים מהם, אללה לא יהיה מסופק מהאנשים המופקרים.
Verse 97
97 שוכני המדבר הם הכופרים והצבועים ביותר, וסביר יותר שלא יכירו את החוקים שאללה הוריד על שליחו, ואללה הוא היודע והחכם.
Verse 98
98 ויש בין שוכני המדבר כאלה הרואים כהפסד את אשר הם תורמים (למען אללה), ומחכים שאסון ורעה יפגעו בכם, אך האסון והרעה תפגע בהם, ואללה שומע ויודע הכול.
Verse 99
99 אך יש בין שוכני המדבר כאלה אשר מאמינים באללה וביום האחרון, ורואים במה שהם תורמים (למען אללה) אמצעי התקרבות לאללה, וקבלת תפילות השליח בשבילם, בצדק ההתקרבות היא להם, ואללה יכניס אותם ברחמיו, כי אללה הוא הסלחן הרחום.
Verse 100
100 והמקדימים הראשונים בין המהגרים (המאמינים של מכה) והתומכים (המאמינים של אל-מדינה) ואלה אשר הלכו בעקבותיהם בצורה הטובה ביותר, אללה מסופק מהם, והם מסופקים ממנו, והוא הכין להם גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, אשר שוכנים בהם לנצח, וזוהי הזכייה האדירה.
Verse 101
101 יש צבועים מבין שוכני המדבר אשר סביבכם ומאנשי אל-מדינה אשר הרחיקו לכת בצביעותם. אינך מכיר אותם, אנו מכירים אותם. נעניש אותם פעמיים (בעולם הזה). ולאחר מכן הם גם יושבו אל העונש העצום (בעולם הבא).
Verse 102
102 ישנם אחרים (מאנשי אל-מדינה) שהודו בחטאם, ערבבו מעשה טוב במעשה רע. אולי אללה יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא הסולח והרחום.
Verse 103
103 קח מרכושם צדקה לטהרם ולזכותם בה, והתפלל עבורם, כי תפילתך מרגיעה אותם, ואללה הכול שומע ויודע הכול.
Verse 104
104 האינם יודעים כי אללה מקבל את החרטה הכנה של עבדיו? ומקבל את הצדקה שהם נותנים? ואכן אללה הוא הסלחן והרחום.
Verse 105
105 אמור: “עשו (מעשים טובים), ואללה יראה את מעשיכם, וכן גם שליחו, וגם המאמינים יראו את מעשיכם, ולאחר מכן תושבו אל אשר יודע הנסתר והנגלה, והוא יודיע לכם את כל אשר עשיתם.
Verse 106
106 ואחרים כאלה שחריצת דינם מתאחרת, והם מחכים לציווי של אללה. אולי הוא יעניש אותם או יקבל את חרטתם הכנה, כי אללה הוא יודע הכול והחכם מכל.
Verse 107
107 ואלה אשר הקימו מסגד לשם הצקה וכפירה, ולפירוד בין המאמינים, וכדי שישמש מקלט לכל אלה אשר נלחמו באללה ובשליחו לפני זה. הם נשבעים: “כי התכוונו רק לטובה”, ואולם אללה יעיד כי הם משקרים.
Verse 108
108 לעולם אל תקיים תפילה בו. מסגד שנוסד מהיום הראשון על יראת אללה, ראוי יותר שתקיים בו תפילה. יש בו אנשים שאוהבים להיטהר, ואללה אוהב את המיטהרים.
Verse 109
109 האם מי שייסד את בניינו על יראה ורצון מאללה טוב יותר או מי שייסד את בניינו על שפת תהום שהתמוטטה בו אל אש הגיהינום? ואללה לא ידריך את האנשים המקפחים.
Verse 110
110 ובכל זאת המבנה אשר בנו ימשיך להיות מקור לספק בלבבם, עד אשר הלבבות שלהם ייקרעו לגזרים, ואללה הוא הכול יודע והחכם.
Verse 111
111 אכן, אללה קנה מהמאמינים את חייהם והונם תמורת הכניסה לגן העדן. אם יילחמו למען אללה, בין אם הם הורגים או נהרגים. זוהי הבטחה אמתית ממנו בתורה, ובבשורה ובקוראן, ומי יותר נאמן מאללה בקיום הבטחתו? לכן התבשרו בעסקה אשר כרתם עם אללה. זוהי הזכייה הגדולה
Verse 112
112 (והזוכים הם) המבקשים סליחה, העובדים, המשבחים, הצמים, הכורעים, הסוגדים, המצווים לעשות את הטוב והאוסרים את הרע, המקיימים את דיני אללה, ובשר טובות למאמינים.
Verse 113
113 אל לנביא ולאלה אשר האמינו לבקש סליחה עבור המשתפים (עבודה זרה), אפילו אם הם קרובי משפחה, לאחר שהתברר להם כי הם אנשי השאול.
Verse 114
114 לא הייתה הסליחה שביקש אברהם מאללה בשביל אביו אלא בגלל הבטחה שהבטיח לו, ואולם כאשר התברר לו כי אויב הוא לאללה, התנער ממנו, כי אברהם היה מרבה התחננות אל אללה וסבלן.
Verse 115
115 אללה לא היה מתעה אנשים לאחר שהדריך אותם עד שיבהיר להם ממה להישמר, אכן אללה הוא היודע כל דבר.
Verse 116
116 אכן אללה, לו מלכות השמים והארץ, והוא מחייה וממית, ואין לכם מלבד אללה אדון או מושיע.
Verse 117
117 כבר סלח אללה לנביא ולמהגרים (המהגרים ממכה לאל-מדינה) ולתומכים (מבין אנשי אל-מדינה) ולכל אלה שהצטרפו אליו בזמן המצוקה, לאחר שהלבבות של חלק מהם כמעט סרו מדרך הישר. ואז סלח להם, והוא חומל ורחום.
Verse 118
118 ולשלושת אלה אשר התעכבו ונשארו מאחור, כאשר הארץ למרות רוחבה נעשתה צרה להם, גם נפשם נעשתה צרה להם, וידעו שאין מפלט מאללה אלא בפנייה אליו. אז הוא קיבל את תשובתם, כי אללה הוא הרחום והמקבל את המבקשים סליחה.
Verse 119
119 הוי אלה אשר האמינו! יראו מאללה, והיו עם אנשי הצדק.
120 אל לתושבי אל-מדינה ותושבי המדבר מסביב להתעכב בהצטרפות אל שליח אללה, ולהעדיף את נפשותיהם על נפשו, משום שלא יפגע בהם צמא, עייפות, חוסר מזון למען אללה, וכן לא ידרכו במקום אשר ירגיז את הכופרים, ולא יפגעו באויב פגיעה כלשהי, אלא יירשם לזכותם מעשה טוב , כי הוא לא יפחית משכרם של עושי הטוב.
Verse 121
121 כל הוצאה שיוציאו, אם גדולה או קטנה, או כל ואדי שיחצו, ייכתב להם (כמעשה טוב), על-מנת שאללה יגמול להם את הגמול הטוב ביותר.
Verse 122
122 אין חובה על כל המאמינים לצאת ללחימה, די בחלק מכל קבוצה לצאת, כדי שאלה שלא יצאו יוכלו ללמוד את הדת, וכאשר בני קבוצתם יחזרו אליהם מהמלחמה, הם ילמדו אותם מה שלמדו בהעדרם, כדי שיהיו זהירים.
Verse 123
123 הוי אלה אשר האמינו! הילחמו באלה אשר לועגים לכם מבין הכופרים, ושימצאו בכם קושי ועוז, ודעו כי אללה עם היראים.
Verse 124
124 וכאשר יורד פרק (מהקוראן), אחדים מהם (הצבועים) אומרים: “למי מכם הפרק הזה הוסיף אמונה?”. אמנם אלה אשר האמינו, היא הוסיפה להם אמונה, והם מתבשרים בשמחה.
Verse 125
125 אך לאלה שיש מחלה בלבבם (הצבועים) היא הוסיפה צביעות על צביעותם, ומתו כשהם כופרים.
Verse 126
126 הלא יראו (הצבועים) שהם נבחנו בכל שנה פעם או פעמיים? אך הם אינם מבקשים סליחה והם לא יזכרו.
Verse 127
127 וכאשר יורד פרק, מביסים זה אל זה (ואומרים) “האם מישהו רואה אתכם?” ואחר כך יסתלקו, אללה ירחיק את לבבם (מן האמונה), כי הם אנשים שאינם מבינים.
Verse 128
128 כבר בא אליכם שליח מקרבכם, והסבל שלכם מפריע לו, והוא דואג לכם, ומתייחס למאמינים בחמלה ורחמים,
Verse 129
129 אך אם יתרחקו ממך, אמור: “דייני באללה, שאין אלוה מלבדו. עליו אסמוך והוא ריבון כס המלכות העצום”
تقدم القراءة